שיחה במשרד IX

15 ביוני, 2016

מנהל הפרוייקט: רענון לא עוזר.

הלקוח: תלחצו על F5.

סוף העונה

14 ביוני, 2016

בלית ברירה, עקב מחסור חמור בקולה זירו במקרר שלי, גמעתי בקבוק של קולה סאקורה שהגיע כל הדרך מיפן: נוזל ורוד עם הרבה בועות וטעם מתוק עד כדי בחילה. חמוד, אבל קטלני.

אני חוששת שהורעלתי. היו שלום.

איכות, מהירות ומה שביניהן

14 באפריל, 2016

זה קרה לי בעבודה
לפני חצי שעה…

היא התיישבה ליד מחשב
לכתוב מידע בעבודה,
התחילה להקליד
ולא היתה לזה כל הצדקה.
חשבה היא מתחמקת
ולכן כלל לא בודקת
את הטעויות באמצע הכתיבה.

אני מבחינתי קוראת תמיד
את הכתוב מולי,
אך המנהלים אמרו
שזה לאט מדי פתאום:
זה שאני כותבת
וקוראת, ושוב כותבת,
את הניסוחים באמצע הכתיבה.

שרופה

11 באפריל, 2016

כחובבת תוכניות ריאליטי של בישול ואפייה (ללא טיפת כישרון באף אחד מהם), וכמעריצה שרופה (תרתי משמע) של תוכנית האפייה הבריטית המצליחה, צפיתי אתמול בפרק הראשון של בייק אוף ישראל.

כצפוי, המעבר לישראל עשה לתוכנית רק רע: זוגות מתחרים במקום בודדים (כי הרי צריך קצת דרמה וצעקות), ויתור על האתגר הטכני שנשפט בצורה עיוורת (כי צריך להשאיר מקום לעוד דרמה) ושתי מנחות יבשושיות, איה קרמרמן ופאולה רוזנברג, במקום שתי הקומיקאיות המצחיקות להפליא מהגירסה המקורית.

לא טרחתי לקרוא את הביקורות, אבל גיליתי היום שהדיון העיקרי בתוכנית עסק במשקלה של השופטת קרין גורן. וזה הפתיע אותי מאוד. מתוך כל הדברים שאפשר להגיד על התוכנית, בחרו הצופים העלובים להתמקד במראה החיצוני של השופטת. למה בדיוק? כי הכישורים המדהימים שלה הם לא נושא לשיחה? או סתם כי היא אישה מלאה שאוהבת את עצמה? לאלוהים פתרונים.

לי אישית הפריעה הרבה יותר העילגות הנוראה של עודד "מקס" ברנר. אני מבינה שהוא שהה זמן רב בניו יורק, אבל זה לא מסביר את השימוש המרתיח (והחוזר על עצמו) בשיבוש Emuji ובמילה "ניראות" לתיאור מראה העוגה ("הניראות של העוגה טובה" – אתה מתכוון שאפשר לראות אותה מהחלל?).

ועכשיו תסלחו לי בזמן שאני דוחפת את הראש לתנור.

ישלח בי חרון אפו

3 באפריל, 2016

לעבוד על פרויקט ואז לגלות שעמית לעבודה ערך את העבודה שלי בצורה גורפת – מקומם.

לקבל ביקורת חיצונית לא טובה על הפרויקט – מרתיח.

לקבל מייל ממנהל הפרויקט, שבו הוא מבקש ממני לתקן את כל הטעויות בהתאם להערות – מעצבן.

לשלוח למנהל הפרויקט מייל ולהגיד לו שהיה צריך להעביר את הביקורת לעמיתי לעבודה, כי חצי מהטעויות היו שלו – מרגיע.

לקבל תשובה למייל שלי, שבה המנהל מכתב את העמית, שיכול לראות בדיוק מה שכתבתי עליו – Priceless.

כלא מחשבתי

28 במרץ, 2016

רוב הזמן, אני מביטה אחורה בחרטה על תקופת הלימודים שלי באוניברסיטה. מדעי החברה אכזבו אותי מרות, והדבר היחיד שהציל אותי משעמום מוחלט היו כמה קורסים מרתקים במדעי הרוח, בייחוד בספרות אנגלית. זו כמעט הסיבה היחידה לכך שהתואר שלי לא היה בזבוז נוראי. כמעט.

תחום הפסיכולוגיה החברתית תמיד סקרן אותי מאוד, ולכן אני שמחה שיצא לי ללמוד על כמה מהניסויים הידועים והחשובים ביותר בתחום. חלק מהם הפכו עם הזמן ל-Cautionary Tale, והדבר נכון במיוחד לגבי ניסוי הכלא הידוע לשמצה של ד"ר פיליפ זימברדו.

והיום, הודות לפלאי האינטרנט, גיליתי את הפודקאסט המרתק The Stanford Storytelling Project, שמופק על-ידי סטודנטים באוניברסיטת סטנפורד, ואת השידור שהוקדש לד"ר זימרדו, שבו הוא מתאר את הניסוי המפורסם שלו, על הצלחותיו וכשלונותיו.

האזנה נעימה (ומטרידה)!

 

מאותגרת

28 בפברואר, 2016

(הוא מתעכב מאוד בעבודה בגלל תקלה אימתנית)

אני: תסביר לי מחר מה היתה התקלה, אם אני אוכל להבין אותה.

הוא: אני בטוח שתוכלי להבין מים מהמזגן שנוזלים על ארון שרתים.

Bad Hair Millennium

3 בפברואר, 2016

What have I got to do to make you lovely,
What have I got to do to form my hair.
What do I do when flatness strikes me,
And I wake to find my style's not there.

It's sad, so sad,
It's a sad, sad situation.
And it's getting more and more absurd.
It's sad, so sad,
Why can't I mousse it over?
Oh it seems to me,
That hairspray seems to give the hardest hold.

טרוניות קטנוניות

20 בינואר, 2016

אני מבינה שאת אוהבת נעלי עקב, אבל את חייבת לצעוד כמו חייל נאצי?

אני מבינה שיש לך חבר חמוד, אבל את חייבת לדבר איתו בטון תינוקי?

אני מבינה שאת אוהבת דגים, אבל את חייבת לאכול בעמדה שלך במקום במטבחון?

אני מבינה שאת אוהבת קפה, אבל את חייבת להשאיר את הצנצנת חצי פתוחה?

הצחצחת וגם הרעשת?

28 באוקטובר, 2015

הקטע הזה שאת שומעת זמזום מוזר מכיוון חדר האמבטיה, ואז מגלה שמברשת השיניים החשמלית התחילה לעבוד מעצמה.

ניסיתי לכבות אותה, אבל היא המשיכה לזמזם, ואז הפסיקה בפתאומיות. והתחילה שוב.

בהשראת הסרט בין כוכבים, חשבתי שאולי היא מנסה להגיד לי משהו בקוד מורס, אז הקשבתי לה קצת. אבל בסוף התייאשתי ושמתי עליה שקית. שתיחנק, המניאקית.