דרישות התפקיד: שיער פנים וסיכת סבתא

בשנים האחרונות החל טרנד חדש בסדרות הטלוויזיה הישראליות – דוסים. הם היו שם כל הזמן, אבל כנראה שרק עכשיו גילו את הפוטנציאל העלילתי הרב הגלום בהם.

וכיאה לז'אנר, כל סדרה מתהדרת בשם מהמקורות: "מרחק נגיעה", "חיים אחרים" והדוגמה האחרונה, "אורים ותומים", המתרחשת בין כותליה של ישיבה תיכונית (יוצאת דופן היתה "סרוגים", שהיתה הכי פחות יומרנית ולכן גם הטובה ביותר).

כל שחקן ישראלי שמכבד את עצמו אץ רץ לגדל זקן ולחבוש כיפה סרוגה/שחורה ברישול מכוון. אך גם כאן יש יוצאים מהכלל; למרבה הצער, הזקן האדמוני שהודבק על פניו של יהורם גאון נראה כאילו נתלש זה עתה מאחוריו של סנאי המום.

אז מה יש לנו כאן?

סודות ושקרים? Check!

שחיתות? Check!

וכמובן, איך אפשר בלי קצת סקס? Check, check, check!

אבל, משום מה, זה לא עובד. ממש ממש לא. אין לי מושג אם כותבי הסדרה למדו בישיבה תיכונית, אבל מאוד קשה לי להאמין שרוב התלמידים בישיבות הם נערים סוררים, שלא למדו שם מבחירה. ועוד יותר קשה לי להאמין שיש אנשים שאשכרה מדברים בפסוקים מהתנ"ך.

אגב, אווירת המסתורין והטיפוסים המוזרים בסדרה מזכירים לי יותר מהכול את הסרט "שם הוורד", שגם הוא עסק במוסד דתי סגור המסתיר בחובו פשעים ועבירות קלות, כולל רצח (שלא נדע). נקווה שגם לכאן יגיע איזה שון קונרי כדי לפתור את התעלומה.

פורסם בקטגוריה הממ, טלוויזיה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

7 תגובות בנושא דרישות התפקיד: שיער פנים וסיכת סבתא

  1. מאת יוסי‏:

    באילו מקורות בדיוק מופיעים הביטויים "מרחק נגיעה" ו"חיים אחרים"?

  2. מאת aya‏:

    זה לא ממש עניין של בחירה, ללמוד בישיבה. אצל חרדים זה יותר עניין של "ככה זה." כמו שרוב בני אדם מתחתנים בלי שבאמת אף פעם שאלו את עצמם למה? מי? מה? איך? אני צריך את זה? זה פשוט ככה. כאילו שצריך נצנצים או רבע עוף או מוסיקה מיכוערת במיוחד כדי להקים משפחה. ורק אחר כך אם בכלל מתחילים לשאול שאלות, אם בכלל. כוח האינרציה האנושי תמיד היה חסר פשר בעיני.

    • מאת זרש‏:

      בסדרה זו לא ישיבה של חרדים, אלא של דתיים "כיפה סרוגה". אבל אני מסכימה עם כל מה שאמרת. גם לי נראה ש-99% מהאוכלוסיה עוברים שלבים מסוימים בחיים בלי לחשוב בכלל אם זה מה שהם רוצים (חתונה, ילדים).

  3. מאת נתי‏:

    זה התחיל, כמדומני, לא בטלוויזיה אלא בקולנוע הישראלי עם(סרטים כדוגמת 'ההסדר', 'קדוש' ועוד כמה כאלה), בהנחה שאקזוטיקה חרדית או סרוגית זה מה שמושך קהל ורייטינג. אולי. אני אישית שומרת מזה 'מרחק נגיעה'. משעמם לי.

  4. מאת גיא‏:

    עדיין אין לי טלוויזיה, כך שאני שומר על הזכות לראות את הג'אנק הזה.
    בכל זאת – מכל מה שכתבת, אהבתי במיוחד את ההשוואה ל"שם הוורד" – סרט אלמותי מבחינתי.

    או כמו שהיו אומרים את זהיום (לא יודע איפה, אבל בטח זה היה עולה באיזה פורום):
    סבלטורה שולתתתתתטתתטטטטתת!!!!!1

    אהמ..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *