השקט שאחרי 140 התווים

טוויטר הוא כמו ים סוער שקרקעיתו מלאה בצמחים מתפתלים, אשר מנסים לתפוס לך את הרגליים בכל כוחם ולמשוך אותך למצולות. אני מעזה להיכנס לשם רק לכמה שניות בכל פעם, ואז אני מוציאה את הראש מהמים ולוקחת נשימה ארוכה.

אני לא מצליחה להבין אנשים שנמצאים שם כל היום (או שחיים שם).

פורסם בקטגוריה הממ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא השקט שאחרי 140 התווים

  1. מאת מיצי‏:

    לאור הפוסטים הקצרצרים שלך, זה דווקא פורמט שהולם אותך יותר מבלוג.

    • מאת זרש‏:

      אני מבינה, אבל עדיין מעדיפה את הבלוג. בטוויטר יש רב-שיח, ופה אני יכולה לכתוב בלי להתדיין עם אף אחד חוץ מעצמי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *