הכול בסדר. סתם נתקלתי בדלת של הארון.

היה לי קטע מאוד לא נעים במשרד.

אחת מעמיתותיי, שאני מאוד מיודדת איתה, הגיעה לעבודה עם חבּוּרה חשודה על היד, והסבירה שנתקלה במשהו. כשהיינו לבד, שאלתי אותה אם בעלה הרביץ לה. היא הביטה בי עם דמעות בעיניים ואמרה שזה מאוד מעליב. היא היתה המומה, ואני רציתי לקבור את עצמי באדמה.

כן, פגשתי את הבעל, והוא נראה מאוד נחמד. כן, זה לא אמור לקרות במשפחות טובות. אבל מה לעשות שאני מכירה אישית כמה וכמה נשים מוכות? לא מסיפורים, לא מריכולים, אלא אישית. יש את הבת של חברים טובים של ההורים שלי, שהתחתנה עם רופא יפה תואר, ואחר כך הסתבר שהוא היכה אותה נמרצות, כולל בזמן שהיתה בהריון. יש את השכנה שלי, שעשיתי בייביסיטר לילדים שלה כשהייתי נערה, שהיתה נשואה לגבר שקט וביישן, שאחר כך הסתבר שהרביץ לה מול הילדים שלהם, כולל בעיטות בראש. יש את האישה החייכנית שעבדה איתי, שמאחורי הצחוק הסתתר סיפור עצוב מאוד של אלימות פיזית ומילולית.

אולי הגזמתי. אולי לא הייתי צריכה להגיד כלום. אבל רק בשביל הסיכוי הקלוש שזה נכון, אני מרגישה שהייתי חייבת לשאול.

פורסם בקטגוריה באמת, הממ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת בנושא הכול בסדר. סתם נתקלתי בדלת של הארון.

  1. מאת אבי‏:

    נכון השההרגשה היא של הרגשה אבל נראה לי שפעלת נכון… עשית טוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *