חידוש עאלק

מדי פעם קול צורח,
כך עולה לי ברמקול.
בא הלחן – לא סולח;
העיבוד הורס הכול.

כשההלם המתחנן בי
עוד משתומם
על כל מה שהוחמץ,
גם באוזן זה עוד מכה בי
ומעצבן כמעט בלי מאמץ.

ואז נשארת התבאסות חלקית,
ונשאר לי שיר? לא, בדיחה.

פורסם בקטגוריה קיטורים, שירים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *