תיבת התלונות (לא) נפרדת

קיבלתי הודעה על חידוש רשיון רכב, וכמובן ששילמתי את הסכום באינטרנט. חיכיתי בסבלנות לאישור הסופי שאמור להגיע בדואר, אך אבוי. אין רשיון ואין נעליים. והואיל ורשיוני היקר יפוג מחר בערב, ביום שלישי לא אוכל לנהוג ברכב (אלא אם ממש בא לי לקבל שלילה).

התקשרתי למשרד הרישוי, ושם נאמר לי שאם אני רוצה, אני יכולה להגיע לאחד מהמשרדים שלהם ולקבל רשיון במקום. "אפשר להגיע לשם בכל שעות היום?", שאלתי לתומי. "ממש לא", הפקידה לא הצליחה להסתיר את צחוקה. "רק בין 8:00 ל-12:00".

אך לא אחת כמוני תאמר נואש. חקירה קצרה העלתה שקיימות עמדות בשירות עצמי שממוקמות בקניונים ואפילו בסניפי "סופרפארם" (טפו!). החלטתי לשים פעמיי לאחת מהעמדות. ידעתי שאין חלוקת דואר בימי ראשון, ולכן לא רציתי להסתכן בכך שגם מחר הרשיון לא יגיע. הכנסתי כרטיס אשראי, חויבתי בעמלת שירות עצמי של 30 ש"ח ונשמתי לרווחה. וכשהגעתי הביתה, מה חיכה לי בתיבת הדואר? נכון, הרשיון. וגם הודעה על חבילה שהגיעה לסניף הדואר לפני 10 ימים. למרות שהדוורים לא אמורים לעבוד בימי א', דווקא היום החליט הדוור החביב לחרוג ממנהגו. אבל אני רגועה – ברור לי שאם לא הייתי מבקרת בעמדה, הרשיון לא היה מגיע. Magical thinking, עשויים אנשים להגיד. אבל לי לא אכפת. מרפי היה גאון.

****

מה הקטע עם זמרים ישראלים צעירים שמוציאים שירים באנגלית? בכל יום אני נחשפת (דרך 88FM, כמובן) לזמר או זמרת שמלחשים מילים עצובות בקול הו כה נוגה. וההגייה? שלא נדע מצרות. לתשומת לבם של היוצרים החביבים – מבטא ישראלי לא הולך טוב עם the. או שתלמדו אנגלית או שתשירו בעברית. פשוט מאוד.

פורסם בקטגוריה קיטורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *