עולם קטן ומופלא

גיליתי היום שאחת מחברותיי התחילה לצאת עם בחור שהיה לי הכבוד המפוקפק להיות בת זוגו לתקופה קצרה, ולא בכדי.

אני תוהה אם אני אמורה לחלוק איתה את חוויותיי, אבל אני חושבת שעדיף לא להגיד כלום.

מעולם לא היה לי קשה כל כך להתאפק.

משחקים? לא בבית ספרנו

יש את הבחורות האלה, שחושבות משום מה שיש להן זכות מלידה לשחק באנשים אחרים. אני יודעת שלא חסרים גם גברים כאלה (אלוהים יודע שלא חסרים גברים כאלה), אבל זה בעיקר מעצבן אותי כשזה מגיע מנשים.

היתה לי פעם חברה טובה שכל הזמן התחילו איתה. ואני מדברת על כל הזמן. פעם מישהו שלח לה פרח כשהוא עמד מאחוריה ברמזור אדום. רק לה היו קורים תמיד דברים כאלה. ואני, החברה הטובה, נאלצתי לשמוע בכל פעם את הסיפורים שלה. בעצם, לא באמת נאלצתי. הביטחון העצמי שלי היה רעוע כל כך באותה תקופה, שתמיד צחקנו שגם אם הייתי הולכת לידה ברחוב עירומה לגמרי, היו מסתכלים עליה ולא עליי. אז קיבלתי את זה כעובדה שאליה שמים לב, וממני מתעלמים.

ומתישהו המצב השתנה. התחלתי להרגיש יותר טוב לגבי עצמי, ובייחוד לגבי המראה שלי. ואז קלטתי שההתנהגות שלה אנוכית לגמרי. איכשהו, תמיד יצא, לגמרי במקרה, שהיא שברה לכל הבחורים המסכנים האלה את הלב. אפילו כשחיפשה מאהב (המילה "יזיז" לא היתה קיימת אז), היא דאגה מאוד שהבחור לא יראה בה מאהבת בלבד, חס וחלילה. זו היתה פגיעה חמורה מדי באגו שלה. הוא היה חייב להתאהב בה. מעל הראש. רק כך היא יכלה להיות איתו בקשר. ואני, שצפיתי ברומן הזה מהצד, לא יכולתי שלא לתהות איך היא היתה מרגישה אם מישהו היה עושה לה את זה. מצד שני, כנראה שלבחורות כאלה זה לא יכול לקרות.

במסגרת העבודות שלי, פגשתי לפני מספר שנים עוד אחת כזו. בדיוק אותו דבר. גם איתה היו מתחילים כל הזמן, וגם היא מצאה את עצמה במרכז לבבות שבורים רבים, ולא ידעה כביכול איך הגיעה למצבים האלה. שני ידידים שהיו לה התאהבו בה ועזבו את החברות שלהם בשבילה. אבל היא, כמובן, לא היתה מעוניינת באף אחד מהם. אני בטוחה, גם בלי להכיר את הסיפור כולו, שהיא שידרה להם מסרים כפולים. קשה לי להאמין שהתאהבות יכולה להיות חד-צדדית לגמרי.

חברתי הטובה ס' הגתה פעם תיאוריה מרתקת. לטענתה, אובססיה למישהו יכולה להתפתח רק כשהצד השני מספק מסרים סותרים ולא עקביים. צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה. ואני מסכימה איתה לחלוטין. נראה לי שאם מישהו שהייתי מעוניינת בו לא היה משדר עניין רומנטי בכלל, העניין שלי בו היה דועך. אבל אם הוא היה דואג לטפטף מדי פעם מסרים שיכולים להיתפס כדו-משמעיים, העניין שלי רק היה מתגבר.

חיזוק לאגו זה דבר נפלא. הלוואי שהיתה לי עדת מעריצים שהיתה נמצאת איתי בכל דקה במהלך היום, כדי להבטיח לי שאני נראית נפלא, לחזק אותי שעבודתי מתבצעת באופן מושלם וסתם להזכיר לי מדי פעם שאני אדם מדהים. אבל בחיים לא הייתי משחקת במישהו רק כדי לקבל את הליטוף הזה לאגו. כי אני תמיד חושבת על איך אני הייתי מרגישה במצבו, ואני יודעת שהייתי מרגישה נורא. ולכן אני באמת משתדלת לא לפתח תקוות שווא בבחורים שאני לא מעוניינת בהם, וזו בדיוק הסיבה לכך שאין לי ידידים גברים. אני פשוט לא מאמינה שיכולה להיות מערכת יחסים בין גבר לאישה שבה לאחד מהצדדים אין איזו אג'נדה נסתרת. אולי רק אם לשני הצדדים יש בני זוג. בשאר המקרים, אני פשוט לא קונה את זה.

נקמה מלוחה

פגשתי היום ברחוב מישהו שיצאתי איתו.

המחשבה הראשונה שעברה לי בראש: כמה הבחור הזה מזיע.

והשנייה: איך יכולתי אי פעם להימשך אליו?

טוב לי לבד

באמת. אני נהנית מהחופש שלי ומהפרטיות שלי. אני יכולה ללכת לאן שאני רוצה, עם מי שאני רוצה, בלי לדפוק חשבון לאף אחד. אני לא צריכה להוריד שערות, ויכולה להסתובב בבית עם החולצות הכי מעפנות שלי. אני יכולה לאכול מה שבא לי ולישון מתי שבא לי.

אבל לפעמים, רק לפעמים, אני צריכה מישהו שיחבק אותי ויגיד לי שהכול יהיה בסדר.