גם אני וגם אני

פתחתי טוויטר. הנה. עקבו ותיהנו.

ואם עשיתי הכול כמו שצריך, קישור לפוסט הזה גם יישלח כטוויט ורוד וחמוד.

Kawaii desu!‎‏

היום בבוקר, ראיתי מחלון האוטובוס בחורה שרכבה על קטנוע ורוד עם ציורים של "הלו קיטי".

רק בשביל זה הייתי מוציאה רשיון לאופנוע.

The Kindness of Strangers‏

אחרי יום מלחיץ במיוחד, ישבתי במושב האחורי באוטובוס וניסיתי לפרום את אוזניות ה-iPod הוורוד שלי. הבחור שישב לידי הביט בי בעניין רב ולפתע אמר משהו, שלא הצלחתי לפענח.

"מה?", שאלתי. הבחור חזר על דבריו.

ואז קלטתי שהוא שאל אותי מה שלומי, במבטא זר במיוחד.

עניתי לו בתקיפות ששלומי בסדר גמור (despite evidence to the contrary), הרכבתי את האוזניות והאזנתי למוסיקה קצבית בפול ווליום, לא לפני שהחלפתי מבטים רבי משמעות עם הבחורה שישבה בצד השני שלי והיתה עדה לכל המחזה.

עכשיו אני חושבת שאולי הייתי צריכה להיות יותר נחמדה.

Suit Up‏

היום בערב תתקיים ברית המילה לאחייני הקטן. האירוע, כמובן, מצריך מתנה מהדודה הנלהבת. ומה קונים במקרים כאלה? או מתנה ליולדת, או שי לרך הנולד. הלכתי על האפשרות השנייה.

בחנויות בגדי התינוקות קיימת כמובן חלוקה ברורה בין בגדים המיועדים לבנים לבין אלה המיועדים לבנות. עידן הוורוד והתכלת חי ובועט, לצערי הרב. וכנראה שלא יועילו גם אלף עבודות שאכתוב באוניברסיטה על החלוקה המטופשת והנוראה הזו, ועל הנזק שגורמים תפקידי מין כאלה מאוחר יותר.

יש לי כמה חברות שילדו בנים, ואת כולן שאלתי אם יסכימו להלביש את התינוק בבגד בצבע ורוד או בכל צבע אחר שנחשב ל"נשי". התשובה תמיד היתה שלילית, ובדרך כלל לוותה בהסבר שהאב הטרי הוא זה שמתנגד לעניין. לעולם לא אבין איך צבע של בגד טומן בחובו כל כך הרבה השלכות עתידיות על נטיותיו המיניות של הילד. וגם התירוץ שבגד כזה יגרום לעוברים ולשבים לחשוב שהוא בת לא מקובל עליי. אז תגידו שהוא בן. מה קרה כבר? התינוק ייעלב?

אז בחרתי צבעים ודוגמאות, וכעת הגיע הזמן לבחור בין בגד גוף לבין חליפה. בפעם הראשונה ששמעתי את המילה הזו בהקשר של תינוקות, חשבתי שזה מגוחך לחלוטין. בסך הכול מדובר במכנסיים וחולצה שנמכרים יחד, ואפילו בלי עניבה. אז מה הקטע?

לאחר פשפוש קצר במדפים, העליתי בחכתי בגד גוף אחד ועוד שלושה סטים של חולצה ומכנסיים תואמים. העיקר שהילד יהיה בריא. ולבוש יפה.

נער את דבר החריץ שלך

היום אני לבד בחדר. שישה אנשים בדרך כלל צועקים וצוחקים פה, אבל שילוב של ימי חופשה וניידות מוגזמת הביא לכך שהחדר רק שלי. לפחות להיום.

אני יושבת עם ה-iPod הוורוד שלי ומאזינה לשירים קצביים בקולי קולות. ואפילו רוקדת לי בכיסא.

מגניב.

היופי בעיני המתבונן

צפיתי עכשיו בסרט תיעודי מרתק על נשים אסייתיות-אמריקאיות שעושות ניתוח פלסטי בעפעפיים, כדי ליצור קפל בעפעף וכך להיראות אירופאיות יותר. מעניין – אם היתה לי אפשרות, הייתי עושה בדיוק את הניתוח ההפוך. היופי האסייתי הוא המדהים ביותר בעיניי. כשהייתי ביפן, ראיתי נשים יפהפיות (הגברים קצת פחות נאים, למרבה הצער), עם פני פורצלן של ממש.

הלוואי והייתי יפנית קטנה, עם שיער שחור ומבריק ונעלי פלטפורמה ורודות.