אירוע החודש של זרש: סיפורה העצוב של יה-יה

הפעם מדובר באירוע קצת שונה, אבל לא פחות מיוחד: קמפיין מימון המונים לגיוס כספים עבור ההוצאה לאור של נובלה גרפית מקורית מאת אמיר פולק, סיפורה העצוב של יה-יה.

הספר מאגד את כל הרפתקאותיה של יה-יה הקטנה במעבה היער, שם עליה להימלט מהמוות בחברת ארנב ושלד, המנסים להגן עליה בחירוף נפש, עד הסוף המר. האיורים נראים במבט ראשון מתוקים וילדותיים, אבל לא מדובר בספר ילדים.

חדי העין אולי יזכרו שכבר המלצתי בעבר על יצירותיו של אמיר פולק. אני חייבת להודות שמאז שנתקלתי לראשונה באיורים המכושפים של אמיר, ידעתי שהם חייבים להופיע בספר, ולשמחתי זה סוף סוף קורה. כלומר, זה יקרה, אם הקמפיין יצליח להגיע ליעד שלו (60,000 ש"ח עד 11.10.15). וכאן אתם נכנסים לתמונה.

נכון לעכשיו, הקמפיין הגיע לתמיכה של 71%, ונשארו עוד שבועיים עד לסיומו. אמיר מציע המון תשורות, במדרגות מחירים שונות, כך שכל מי שמעוניין לקבל לידיו את הספר יוכל לתרום להצלחתו.

נראה לכם מעניין? מסקרן? אנא שקלו לתרום. ואודה לכם מקרב לב אם תפיצו את הקמפיין לכמה שיותר אנשים, כדי שהספר המקסים הזה יתפרסם.

איפה? בדיוק כאן
מתי? עד 11.10.15
למה? כי זה ספר שחייב לצאת לאור
כמה? כמה שאתם יכולים להרשות לעצמכם

The Awesome Zeresh Giveaway – Happy New Year!‎

במהלך השנה שפר עליי מזלי וזכיתי במספר תחרויות שנערכו באתרים שונים. לאות תודה, ולכבוד השנה החדשה הבאה עלינו לטובה (טפו טפו), החלטתי לערוך Giveaway לקוראיי היקרים.

הפרס הוא שתי בובות Be@rbrick (סידרה 8​) מאוסף הבובות הפרטי שלי, שגובהן שבעה ס"מ.

Be@rbrick
מימין - Flag; משמאל - Basic

כדי להשתתף, פשוט כתבו תגובה לפוסט זה עד יום רביעי, 5.1.2011, בשעה 23:59, וביום חמישי אגריל את שם הזוכה באופן אקראי.

קחו בחשבון שהזוכה יצטרך למסור לי את כתובתו כדי לקבל את הפרס.

בהצלחה!

הרהורים בעקבות טקס פרסי האמי

    1. איך זה שתמיד לאחר ההכרזה על הסדרה הזוכה, עולים לבמה המון אנשים, חלקם יפים (השחקנים) וחלקם פחות יפים (המפיקים)?
    2. לורן גרהם, בבקשה תפסיקי למחזר את הדמות של לורליי.
    3. קלייר דיינס, תעשי לי ילד!

      ZERESH4U: לאישה הנחמדה בחדר ההמתנה של הרופא

      חיכינו ביחד למעלה משעה,
      ונבנתה בינינו חברות נפלאה.
      בכל פעם שהדלת נפתחה
      שחררנו ביחד אנחת רווחה.

      לא התעצבנתי כשבנך הנמרץ
      ברחבי החדר אץ ורץ;
      ואפילו נשארתי מאוד אדישה
      כשאמר "פיצוחים" ב-פ' לא דגושה.

      מתישהו הילד יצא ושב,
      וחזר עם ארטיק בצורת כוכב.
      ואת חיכית לו בפנים אמיצים
      ולא התפתית לדוכן המיצים.

      כשהגיע תורך, חייכת לעברי,
      ואני ידעתי שזה לא מקרי.
      מדהים אילו קשרים נוצרים
      בקופת החולים בין שני זרים.

      The Awesome Zeresh Giveaway – The Sequel‏

      מאחר שאני מתבטלת בבית במשך החודשיים האחרונים, החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו מועיל.

      אני מכריזה בזאת על Giveaway נוסף. הפעם הפרס יהיה פריט מעשה ידיי להתפאר.

      רוצים להשתתף? פשוט השאירו תגובה לפוסט זה עד יום ראשון, 17.1.2010, בשעה 23:59, וביום שני הבא אגריל את שם הזוכה.

      קחו בחשבון שהזוכה יצטרך למסור לי את כתובתו כדי לקבל את הפרס.

      בהצלחה!

      The Awesome Zeresh Giveaway‏

      אומרים שמי שהציל נפש אחת, כאילו הציל עולם מלא. אז אומרים.

      אומרים גם שלתת יותר טוב מלקבל. זה כבר יותר מתאים.

      לכבוד יום השנה לבלוג, ואולי בעצם בלי קשר לכלום, החלטתי לערוך Giveaway לקוראיי הנאמנים (וגם למניאקים שנכנסו רק בשביל לקבל משהו בחינם).

      כל שעליכם לעשות הוא להשאיר תגובה לפוסט הזה (יהיה נחמד אם תספרו איך הגעתם לבלוג שלי), עד יום חמישי, 23.7.09, בשעה 23:59. ביום שישי אבחר אחת מהתגובות באופן אקראי לחלוטין, והכותב יזכה בפרס נאה, שיישמר בינתיים בסוד (בייחוד כי עדיין לא החלטתי מהו). כדי לקבל את הפרס, הזוכה יצטרך למסור לי את כתובתו המלאה. קחו זאת בחשבון.

      אתם מוזמנים להפנות את חבריכם לכאן. אני לא קטנונית. ממש ממש לא.

      אולי עדיף כבר להיות מכוערת

      היום ראיתי באוטובוס כוסית אמיתית. היא היתה גבוהה, רזה וקצת שחומה, עם עיניים ירוקות גדולות, אף קטן, שפתיים בשרניות ושיער חום חלק.

      לא יכולתי שלא לבהות בה. ואז, פתאום, ריחמתי עליה קצת. כי אני מתארת לעצמי שרוב הגברים שרואים אותה עושים הרבה יותר מזה.

      צרות של עשירים?

      יפות שבא לבכות

      אתמול ראיתי בתחנת האוטובוס בחורה שנראתה כמו הגירסה השחורה של אנג'לינה ג'ולי. עוצרת נשימה ממש.

      (דאלי – בחיי שרציתי לצלם אותה. התכוונתי לבקש, אבל התביישתי. נראה לי שהיה יכול לצאת פורטרט מדהים.)

      צרות של נשים

      לפעמים אני מבחינה בנשים הרות שנראות כל כך רע, שאני תוהה איך מישהו הכניס אותן להריון בכלל.

      וכדי לאזן את האמירה הגועלית הזו (אפילו בשבילי), אסיים באנקדוטה משעשעת.

      כשטיפסתי היום במעלה גרם מדרגות, ירדה מולי אישה עם עגלת תינוק, ומאחוריה צעד גבר. מאחר שהיא התמודדה לבדה עם כובד העגלה, מיד הצעתי לה עזרה. אך היא סירבה בנימוס ואז סובבה את הראש לעבר האיש, שהתברר כבעלה. "הוא עזר לי בעלייה", הסבירה.