ישלח בי חרון אפו

לעבוד על פרויקט ואז לגלות שעמית לעבודה ערך את העבודה שלי בצורה גורפת – מקומם.

לקבל ביקורת חיצונית לא טובה על הפרויקט – מרתיח.

לקבל מייל ממנהל הפרויקט, שבו הוא מבקש ממני לתקן את כל הטעויות בהתאם להערות – מעצבן.

לשלוח למנהל הפרויקט מייל ולהגיד לו שהיה צריך להעביר את הביקורת לעמיתי לעבודה, כי חצי מהטעויות היו שלו – מרגיע.

לקבל תשובה למייל שלי, שבה המנהל מכתב את העמית, שיכול לראות בדיוק מה שכתבתי עליו – Priceless.

כל ניגירי בא יומו

הערב ביליתי עם חברה בקניון. ישבנו לסעוד בדוכן סושי, וכטוב לבנו בסויה, אכלנו לשובע וצחקנו כצמד ילדות בית ספר.

אחר כך המשכנו לנו לסיבוב קניות, ויצאנו מהחנות עם שלל נחמד.

כשכבר היינו באוטו, נתקפתי לפתע בתחושה מחרידה. פניתי לחברתי, והסתבר כי חששי היה מוצדק: שכחנו לשלם עבור הארוחה.

אבל אחרי שהגיעה הביתה, רצתה חברתי למדוד שוב את החולצה שקנתה וגילתה שהזמזם עדיין מחובר אליה. מי אמר שאין צדק בעולם?

קצר בתקשורת?

להתקשר לחבר שלך בעבודה ולא לזהות את הקול שלו.

ולהבין מטון הדיבור שלו שהוא לא מזהה את שלך.

תמחור אופטי

לקנות משקפיים חדשים – 1,000 ש"ח.
לראות את העולם בצורה חדה יותר מאי פעם – 500 ש"ח.
לבקר באתר האינטרנט האלגנטי של היצרן – 0 ש"ח.
לגלות שהמסגרת שקניתי שייכת לליין הגברים החדש שלהם – Priceless.

פסיכוזת יום א'

בשבועות האחרונים לא קיבלתי את גליון TimeOut, ולכן נאלצתי לפנות מספר פעמים לשירות הלקוחות שלהם (כן, כן, אני יודעת שהבטחתי לעצמי לבטל את המנוי, אבל הם לא נותנים לי. בחיי!).

בשבוע שעבר הובטח לי שהבעיה נפתרה, ואכן הגיליון  הנכסף (hardly) חיכה לי בתיבת הדואר. אך השבוע חזר המחלק האלמוני לסורו, ותיבתי נותרה ריקה ומיותמת. התקשרתי למוקד שירות הלקוחות ביום שישי בצהריים והשארתי הודעה מאוכזבת.

והנה, היום יום ראשון אחרי הצהריים, אך עדיין לא חזרו אליי. עכשיו כבר באמת התעצבנתי, והשארתי הודעה נזעמת, שבה ציינתי שאני לא מבינה מדוע בשעה 16:40 איש אינו עונה לטלפון, למרות ששעות הפעילות הן עד 17:00.

התיישבתי מול הטלוויזיה כדי להירגע, ולחרדתי קלטתי פתאום שהשבוע החדש עדיין לא התחיל. היום יום שבת. ככה זה כשמובטלים – כל הימים נראים אותו דבר.

יצאתי בלונדינית.

פה גדול אומר הכול

אחד ממתגי החשמל בדירתי התקלקל, אז הזמנתי את החשמלאי הקבוע שלי. מדובר בבחור צעיר ומקצועי לעילא, שאינו גובה מחירים מופרזים וגם די חתיך.

או לפחות כך זכרתי אותו. כשהוא הגיע עם תספורת Mullet וטבעות בשיניים, לא יכולתי שלא להתאכזב במקצת.

"מה שלומך?", שאלתי. "סיפרת לי בפעם האחרונה שיש לך תינוק, נכון?". למבוכתי הרבה, התשובה היתה שלילית. "אנחנו מנסים", שיתף הבחור, "אבל בינתיים לא מצליחים. התחלנו בטיפולים הפשוטים, ועכשיו עברנו ל-IVF".

לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.