חשבון למאותגרים

מדי כמה שבועות יוצא לי לפגוש במגרש החנייה את השכנה שלי מלמעלה, סכין נחמדה אך קהה במקצת.

"מה הסיכוי שניפגש ככה?", היא נזעקה בפעם האחרונה שהתראינו. רציתי להגיד לה: "100%. בכל פעם שאנחנו נפגשות, הסיכוי שניפגש הוא 100%".

אז רק חייכתי והנהנתי בראש.

בייבי בום טראח

יש לי רעיון לפורמט חדש עבור זוועת הדוקו-ריאליטי החדשה של ערוץ 10: "להפיל את ההריון".

בסוף כל פרק, הקהל בבית מצביע עבור ההריון שלא ימשיך איתנו. ואם כבר שאלתם אותי לגבי הפרק הראשון של הסדרה, אני בוחרת בתינוק של הזוג שנאלץ להחליט אם לבצע זירוז. הבעל הערס מיהר להתקשר לרב שאצלו ביקר בערב לפני כן לטקס מלח (נשבעת שאני לא ממציאה את זה)*. לא נראה לי שמטען תורשתי כזה יחסר פה למישהו.

* לא צפיתי בפרק. ראיתי את הקטע בתוכנית "לילה תירס".**

** צפיתי בה רק כי נכתב בעיתון "הארץ" שזו התוכנית הכי טובה בטלוויזיה. אני מקווה שזה היה בקטע אירוני ומודע לעצמו, אחרת משהו רע מאוד עובר על העיתון לאנשים חושבים.

2.0? הצחקתם אותי.

היום נתקלתי בעוד אחת שבנתה לעצמה פרסונה וירטואלית סקסית ומתוחכמת, אך במציאות היא ווירדו מעצבנת עם נוכחות בלתי נסבלת.

האינטרנט – המקום שאליו הולכים אנשים מוזרים כדי להמציא את עצמם מחדש כבר למעלה מעשרים שנה.

בחירות מוקדמות

לפגוש במקרה את אחד האקסים? מביך בקטנה.

לדבר איתו ברשמיות, כאילו אתם לא מכירים? מגרד בגב.

לראות תמונה של הבן שלו במסך של טלפון דור 1.1? כואב בעיניים.

להיזכר שאשכרה שכבת איתו פעם? מפוצץ את המוח.

הווריד הבולט של זרש

בעקבות הספר (הדידקטי להחריד) על פיתי החיפושית, החלטתי גם אני לכתוב ספר ילדים. הגיבורה היא פּוּתי, כינת הערווה, שלא מצליחה למצוא לה חבר הדומה לה. היא מטיילת ביער השערות הסבוך ומשייטת בנהר ההפרשות עד שמוצאת חברת נפש: יבלת. והן חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה. סוף.

כבר אמרתי שכל אחד יכול לכתוב ספר ילדים?

ובלי קשר, אני זוכרת סרט שראיתי לפני די הרבה שנים, שבו סופר הגיש לסוכן הספרותי שלו הצעות לספר ילדים, אשר נדחו פעם אחר פעם. לבסוף הסוכן הציע לסופר לכתוב על ספוג ים או על מדוזה, כיוון שהן החיות היחידות שעוד לא נכתב עליהן ספר. מוכר למישהו? אשמח להיזכר בשם הסרט.

סדרי עדיפויות שגויים

מישהי הגיעה לבלוג שלי באמצעות חיפוש המשפט "אני מפחדת להוליד תינוק מכוער".

אני במקומה הייתי יותר חוששת שייצא לי ילד עילג.

פעם שלישית – גרידה!

יוצא לי לראות המון אמהות מסתובבות עם שלושה ילדים צווחניים וזבי חוטם.

אני צריכה ממש לעצור את עצמי מלפנות אליהן ולשאול: אחרי שניים, לא הבנת שלא יצליח לך? היית חייבת לנסות עוד פעם?