איכות, מהירות ומה שביניהן

זה קרה לי בעבודה
לפני חצי שעה…

היא התיישבה ליד מחשב
לכתוב מידע בעבודה,
התחילה להקליד
ולא היתה לזה כל הצדקה.
חשבה היא מתחמקת
ולכן כלל לא בודקת
את הטעויות באמצע הכתיבה.

אני מבחינתי קוראת תמיד
את הכתוב מולי,
אך המנהלים אמרו
שזה לאט מדי פתאום:
זה שאני כותבת
וקוראת, ושוב כותבת,
את הניסוחים באמצע הכתיבה.

טרוניות קטנוניות

אני מבינה שאת אוהבת נעלי עקב, אבל את חייבת לצעוד כמו חייל נאצי?

אני מבינה שיש לך חבר חמוד, אבל את חייבת לדבר איתו בטון תינוקי?

אני מבינה שאת אוהבת דגים, אבל את חייבת לאכול בעמדה שלך במקום במטבחון?

אני מבינה שאת אוהבת קפה, אבל את חייבת להשאיר את הצנצנת חצי פתוחה?

בוקר מסרטי האימה

היום נסעתי קרוב מדי לאוטובוס, והמראה הימנית שלי התקפלה.

אם אני אתפוס את החרא הקטן שדיווח על "תאונה קלה" ב-Waze בגלל זה, אני אחנוק אותו במו ידיי.

חפשי את המטמון, זרש

היום ניסיתי את ידי בפעם הראשונה ב-Geocaching. בלילה. לבד. עם פנס.

המיקום קרוב לבית שלי, ולא יכולתי לחכות למחר או מחרתיים, אז פשוט קמתי ויצאתי לדרך ב-22:00.

חיפשתי וחיפשתי, וכלום. נאדה. כבר המצאתי לעצמי סיפור כיסוי למקרה שהשכנים יתהו מי זו הפסיכית הזו שמטיילת בפארק עם פנס ("אני סטודנטית לביולוגיה שחוקרת את הגדילה של העצים בלילה"). ואז נפלתי. הפנס והטלפון הנייד עפו לי מהידיים, אבל הצלחתי איכשהו לגרור את עצמי למצב עמידה ולהמשיך.

ועדיין כלום. ויש המון אנשים שכן הצליחו למצוא את האוצר, והוא אפילו מוגדר כקל.

אוף.

 

קחי את השנה טובה שלך ותדחפי אותה

זה התחיל בשיחת טלפון לפני החגים.

המשיך בהודעת סמס אישית.

הפך לסמס קבוצתי.

והשיא – יצירת קבוצת וואטסאפ ושליחת ברכת שנה טובה לכל אנשי הקשר, כך שכולם רואים את מספרי הטלפון של כולם.

ועוד מחברה שהקשר איתה נותק לפני שנים. בזוי. מאוד בזוי.

שילוש לא קדוש

אומרים שצרות באות בצרורות. והנה, רק השבוע, היה לי פנצ'ר בגלגל, נשבר לי הברזל של החזייה והרכב שלי שבק חיים.

הרשימה לא מסודרת לפי חשיבות, כמובן. אתם יודעים כמה קשה למצוא חזייה טובה?

כך נוהגים כולם

נהגי מוניות הם עם בזוי.

אתמול בערב נסעתי במונית. כשהגענו לביתי, אמר לי הנהג את הסכום. 37 ש"ח. נתתי לו 40 ש"ח והוא החזיר לי את העודף במטבעות של שקל, שאחד מהם התגלגל על רצפת המכונית. "תוכל בבקשה להדליק את האור?", ביקשתי. "נפל לי המטבע". הנהג מיהר להגיב: "שמתי לך את הכסף ביד". לא הצלחתי למצוא את המטבע האבוד, והחלטתי לוותר. ביקשתי קבלה, וראיתי שהסכום בה היה 36.60 ש"ח. יצא שהזבל קיבל 1.40 ש"ח שלא מגיעים לו.

אני לא רוצה לחשוב מה הם עושים לתיירים.

עוזיאל

באמצע רמת גן יש רחוב מיוחד,
שם אי אפשר אף פעם לנסוע לבד.
יש שם מבוך ארוך ארוך עם שלוש משאיות,
ורכבים שבאמצע הדרך עוצרים,
ושני אנשים שמעבירים מקררים.
בא לי לחתוך לעצמי ת'ורידים.