איכות, מהירות ומה שביניהן

זה קרה לי בעבודה
לפני חצי שעה…

היא התיישבה ליד מחשב
לכתוב מידע בעבודה,
התחילה להקליד
ולא היתה לזה כל הצדקה.
חשבה היא מתחמקת
ולכן כלל לא בודקת
את הטעויות באמצע הכתיבה.

אני מבחינתי קוראת תמיד
את הכתוב מולי,
אך המנהלים אמרו
שזה לאט מדי פתאום:
זה שאני כותבת
וקוראת, ושוב כותבת,
את הניסוחים באמצע הכתיבה.

Bad Hair Millennium

What have I got to do to make you lovely,
What have I got to do to form my hair.
What do I do when flatness strikes me,
And I wake to find my style's not there.

It's sad, so sad,
It's a sad, sad situation.
And it's getting more and more absurd.
It's sad, so sad,
Why can't I mousse it over?
Oh it seems to me,
That hairspray seems to give the hardest hold.

חידוש עאלק

מדי פעם קול צורח,
כך עולה לי ברמקול.
בא הלחן – לא סולח;
העיבוד הורס הכול.

כשההלם המתחנן בי
עוד משתומם
על כל מה שהוחמץ,
גם באוזן זה עוד מכה בי
ומעצבן כמעט בלי מאמץ.

ואז נשארת התבאסות חלקית,
ונשאר לי שיר? לא, בדיחה.

שובו של החייזר האבוד

מוטציה, מוטציה,
באה עת לחזור.
מן ההרים,
משדות זרים,
היום דועך, ואין סימן.

מוטציה, מוטציה,
טרם רדת אור.
לילות קרים,
לילות מרים,
קרבים עכשיו לכאן.

קרניבור

מזלג, סכין בכפות ידיך, 
אכול אותי מעט. 
אכול אותי בכפות ידיך, 
ככה לאט לאט. 

לאט בכפות ידיך, 
לחי, צוואר, כתף. 
אכול אותי בכפות ידיך, 
ככה לאט הדם נוטף. 

לתשומת לבו של הקורא יאיר לפיד

בכל מקום, כל הזמן,
יש לכולנו, מגדול ועד קטן,
שרים טובים, וגם פחות,
בלי שום תשובה לכל השאלות.

יש י. לפיד אחד גדול,
שבעולם הזה נותן לנו "הכול".
בין אפילה לקרן אור,
אותנו הוא מוביל ישר לבור.

וזה ידוע: הטמטום הוא מתנה;
הכול צפוי, והרשות נתונה.

מי שמאמין כמו דפ"ר
למילים של רפד לשעבר,
הוא לא יהיה שום מלך העולם
ולא ישמור אותנו מכולם.

מחשב מסלול מחדש

אין לי שום הליקובטר –
הבדיקות מיד הוכיחו;
באוויר ניחוח של ייאוש.
זה הזמן לכאב בטן,
שעריו השת פותח,
ותמיד צורבים הנכנסים.

מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם,
מי שחייב יוכל לשתות גם מי באר.
מי שקיבתו סובלת
חרש ייכנס בדלת
חרש ייכנס אל הרופאה, כדי להישאר.

צרבת: The Sequel

צרבת אדירים
מתלקחת בלי כדורים.
מתרפקת על צלע
בלילות הקרים.

צרבת לבדה.
תעזור לי אולי סודה.
את אופיה הגרוע
רק הבטן תדע.

מה רעה היא צרבת על צלע,
מה כואבת הבטן יום רדת.
ומעצב הלילה פתע נולד לו
רגע של בחילה.