התחנה הבאה: כאב ראש

בתחנת האוטובוס, תמיד, אבל תמיד, נמצא אחד מהבאים (אם לא שניהם):

נביא זעם – זה שמספר לך בכעס שהוא מחכה לאוטובוס למעלה מחצי שעה, ושכל הקווים האחרים כבר עברו, חוץ מהאוטובוס שלך.

נביא שקר – זה שאומר לך שהקו שלך עבר לפני כמה דקות, מבלי להסתיר את השמחה לאיד, כשבדיוק שתי שניות לאחר מכן האוטובוס שלך מגיע לתחנה.

———————

היום ראיתי באוטובוס את בראן סטארק. והוא הלך על שתי רגליים!

שיחה באוטובוס VIII

(הבחורה שיושבת לידי התקשרה לידיד שלה כדי לאחל לו בהצלחה במבחן)

בחורה (בטלפון): המבחן עם שאלות פתוחות או סגורות? סגורות? מעולה. רק תשים לב שלפעמים מופיעה בשאלה המילה "איננו", זאת אומרת מה זה לא. תסמן בעיגול את המילה "איננו", כדי שלא תתבלבל.

תיבת התהודה נפתחת

למה לאנשים שמקשיבים למוסיקה הכי מחורבנת יש תמיד את האוזניות הכי מחורבנות?

אבל הנורא ביותר היה כשהיצור הסיר את האוזניות כדי לענות לטלפון. נשמעו שם "עַלו" ("הלו" ב-ע'), "באלוהים שאני באוטובוס. בתנ"ך ובספר התורה" וגם כחכוחי ליחה מבחילים. זבל אורגני, כבר אמרנו?

אולי יש עוד תקווה

בנסיעה היום באוטובוס, שני נערים ניהלו שיחה קולנית לגבי מידת היוקרה של יחידות צבאיות שונות: מטכ"ל לעומת עוקץ.

אולי הם צעקו, אבל לפחות הם מתגייסים לצבא. בימינו, גם זה משהו.

* תזכורת: ה-Giveaway שלי מסתיים היום בלילה. כנסו כנסו! *

הנוער של איום (או: לפחות לא חסר במדינה הזו זבל אורגני)

בדרכי חזרה הביתה באוטובוס, ישבתי בשורה האחרונה. את כל המושבים שמסביבי מילאה חבורת נערים צעקנית במיוחד. פניתי לאחד מהם, שנראה כמנהיג החבורה, וביקשתי שיהיה קצת יותר בשקט.

נער (בקול רם): מה, יושנים כאן?

זרש: ה-IQ שלך ישן.

לרגע השתררה דממה, אבל דקה לאחר מכן החלו כל חבריו לצחוק, ואף חזרו על החידוד באוזני מי שפספס אותו.

חבר של הנער: גברת, זה היה מצחיק.

ואני אומרת – גברת? אמא שלך גברת! (NOT)

***

לפני מספר ימים סעדתי במקדונלד'ס, כאשר באחד השולחנות הסמוכים אליי ישבו שני נערים. לאחר שסיימו לאכול, רצה אחד מהם לקחת את המגש לפח האשפה. אולם, למרבה הפתעתי, החבר סימן לו להשאיר את המגש על השולחן, ולאחר מכן פנה אל עובד המקום, שהיה עסוק באותה עת בניקוי הרצפה, הצביע על המגש וביקש ממנו (או ציווה עליו) לקחת אותו לפח. ממש הייתי נבוכה בשם העובד הצעיר. לרגע חשבתי שאולי הוא מכיר את הנערים, ושהם פשוט חמדו לצון, אך לא כך הדבר (שאלתי אותו).

ואני אומרת – אם הנערים האלה היו עוברים ליד השולחן שלי בדרך החוצה, הם היו חוטפים מגש בראש. או סטירה.

תמונות שנתקעות בראש

ובאוטובוס, אישה עם עגלת תינוק התכופפה כדי לקפל את העגלה, רק כדי לחשוף זוג תחתוני חוטיני ורודים דמויי תחרה, שנראו די זולים.

צמרמורת.

נסיעה מהסרטים (או מהטלוויזיה)

היום בבוקר, במהלך נסיעתי לעבודה בפעם הלפני אחרונה, עיניי חזו בפלאים הבאים:

  • אישה שאחזה בתינוק בן שלוש שבועות (sic).
  • איש שלבש חולצה עם הכיתוב I Love NYC וחבש כובע של גונדולייר.
  • ציפי מור, גיבורת ילדותי (ואפילו אמרתי לה את זה!).

אולי תקנו אופנוע וזהו?

אבל הכי מעצבנים הם הגברים שיושבים באוטובוס בפישוק רחב, גם כשמתיישב לידם מישהו.

כאילו, אני בטוחה שמה שיש לכם בין הרגליים לא עד כדי כך גדול, אז בחיאת.