האינפקציה מכה שנית

כנראה שמישהו שם למעלה שונא אותי. אחרת אין לי דרך להסביר למה כבר שבוע אני עם דלקת אוזניים נוראית, כאבי תופת וחירשות זמנית (אינשאללה).

אחרי שחשבתי שהדלקת חלפה לה, היא עשתה יו-טרן וחזרה בגדול. היו לי כאלה כאבים שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי. נסעתי למיון ושם זכיתי להיות מטופלת של רופאת אף אוזן גרון שנראתה בת 20. היא שאבה לי את המוגלה מהאוזן (איכס!) ואז אמרה שהיא רוצה לבדוק אם התעלות באף חסומות. סיפרתי לה שהייתי אצל הרופא שלי רק שבוע לפני כן ושהוא בדק הכול, אך כמובן שהיא התעקשה לבדוק בעצמה.

היא הכניסה לי מגבון לח לתוך האף, וכשחשבתי שסיימתי עם העניין, הסתבר שזו רק ההרדמה. לאחר מכן היא תקעה לי את צינורית האימה בנחיר הימני והתחילה לסייר שם כאילו לא ראתה מעולם מחילות אף. גם עם ההרדמה זה היה נורא. שלא לדבר על זה שההרדמה טפטפה לי לגרון והרדימה גם אותו, אבל הרופאה הנחמדה הרגיעה אותי: "גם אם תרגישי שאת לא יכולה לבלוע או לנשום, זה בסדר".

היא רשמה לי טיפות אוזניים ושלחה אותי הביתה, תוך בקשה שאבוא אליה לאחר שבוע למעקב. As if. למחרת, קבעתי שוב תור לרופא אף אוזן גרון, והוא, למרבה המזל, רשם לי גם אנטיביוטיקה. אז אחרי שבוע שבו התרופות סיממו אותי לגמרי, וקמתי כל יום בצהריים לאחר שינה טרופה ומלאת חלומות מוזרים, חזרתי אליו היום, בתקווה שסוף סוף סיימתי עם הסיוט.

"האוזן נראית הרבה יותר טוב", אמר הרופא. אך מסתבר שהדלקת הארורה עוד לא חלפה. "דלקת קשה", לדברי המומחים. ולא רק זאת, אלא שלאחר שהזכרתי שהאוזן שלי סתומה, שלח אותי הרופא לבדיקת שמיעה. פשוט מקסים. ייתכן שגם איבדתי את אחד החושים הכי חשובים בגוף האדם. אם אהיה חירשת, אוכל לקבל כסף מביטוח לאומי? לפחות משהו אחרי כל הסבל הזה. וכמובן שכשיצאתי מהמרפאה, פתחתי את המטריה והיא עשתה לי חתך באצבע.

בחיי שאני מבינה למה ון-גוך חתך לעצמו את האוזן.

אה, כן, גם שכחתי לציין שהאוזן שלי גדלה למימדים המתאימים יותר לאחד ההוביטים מ"שר הטבעות". תענוג.

התנצלות פומבית

במסגרת משחק הבלוגים הידוע, אלמה, kruvit ו-cupid בחרו בי לספר שבע עובדות על עצמי שלא ידעתם.

דבר ראשון – המון תודה. אני מעריכה מאוד את הבחירה וגם נהניתי לקרוא את מה שכתבתן על עצמכן.

לצערי, אני נמצאת כרגע בתקופה לא פשוטה בחיים. יש איזושהי בעיה במשפחה, ולכן אני לא ממש במצב רוח לחשיפה.

מקווה שהמשבר יחלוף במהירות ושאוכל לחזור לעצמי.

מדע בדיוני ברשות הרפואה

לאחר שדלקת האוזניים שלי לא חלפה, חזרתי לרופא אף אוזן גרון. הוא הסביר לי שלפעמים לוקח לנוזלים באוזן מספר שבועות להתנקז.

"עשיתי לך בדיקה עם סיב אופטי?", הוא שאל לפתע.

עניתי שלא, והרופא הסביר שמדובר בסיב שנכנס דרך האף כדי לבדוק אם יש חסימה. הייתי בטוחה שמדובר בסיב בעובי שערה, אך למרבה האימה, הוא הרים צינורית שקוטרה מספר מילימטרים. שאלתי אם הבדיקה כואבת, והוא השיב שהיא לא נעימה.

הוא דחף את הצינורית הנוראה לתוך הנחיר הימני שלי, לעומק שנראה כאילו היא תיכף תצא לי מהעין.

לא יכולתי שלא לחשוב על הסצינה ההיא ב"זיכרון גורלי". מופתע

החיים מחקים את האמנות

לפני זמן מה, עברתי ליד בני זוג שיצאו מהסופרמרקט עם שקיות רבות, והיו עסוקים בלהעמיסן על הרכב שלהם.

בדיוק ברגע שחלפתי לידם, אמרה האישה לבעלה: "תיזהר על הביצים".

יש לי תופית עכורה

אז חזרתי מסין. וכמו בכל נסיעה שלי לחו"ל, חזרתי חולה. לפחות הפעם המחלה לא התחילה באמצע הטיול.

ושוב דלקת אוזניים. ושוב ביקור לרופא אף אוזן גרון, שהיה הפעם לא סימפטי בכלל. מאחר שהרופא הטוב לא היה מוכן לרשום לי תרופה מסוימת, שלא קשורה לתחום המומחיות שלו, נאלצתי לקבוע תור גם לרופאת המשפחה שלי. "נאלצתי" זו מילה חזקה מדי; הרופאה מקסימה, ואנחנו יושבות לפעמים ומקשקשות על דברים שלא קשורים לגרון האדום שלי.

הפעם התארח אצל הרופאה סטודנט לרפואה, שעובר סבב ברפואת משפחה. זו לא פעם ראשונה שאני נתקלת בסטודנטים הנלהבים הללו, אבל בהחלט הפעם הראשונה שהיה לי גם ממצא מעניין. רק חבל שהוא בדיוק יצא להפסקה.

הרופאה בדקה את האוזן שלי ואמרה שחבל שהבחור לא נמצא שם, כי סוף סוף יהיה לו משהו קונקרטי לראות. לא עברו שתי דקות, והסטודנט הנחמד נכנס לחדר וקיבל בהתלהבות את הבשורה על דלקת האוזניים.

"כנראה שאני זו שחיכית לה כל היום", אמרתי לו. "חזרתי מסין עם הפתעה".

הבחור החל לבדוק את האוזן הימנית שלי, ואז תיאר את הממצאים שגילה שם, הכוללים דלקת חמורה, מוגלה, הפרשות ותופית עכורה. בשלב כלשהו, הרופאה היתה צריכה להשתיק אותו כדי שלא יפחיד את המטופלת.

מתישהו עברנו לדבר על סין, והבחור ציין שאחיו בדיוק חזר משם. "שמעתי שהם יורקים על הרצפה", הוא אמר.