חוויות אל-חושיות

היום באוטובוס ישבה מולי כריסטין, אחת מהמשתתפות היותר זכורות מתוכנית הריאליטי "הדוגמניות" (מתהילת "עוף זה ציפור, ובשר זה חיה"). יש לה עיני תכלת מהממות, וצבע השיער השחור הולם אותה מאוד.

בזרועותיה היא החזיקה את בתה הקטנה, שקשקשה לה להנאתה. הילדה, כך נראה, נוצרה בעזרת בחור שחום עור במיוחד, ולכן לא דומה ולו במעט לאמה. אני מקווה שגם את האינטליגנציה היא לא ירשה ממנה.

ולידי, לעומת זאת, ישבה בחורה צעירה ומטופחת, אך בעלת ריח רע מאוד מהפה. בתחילת הנסיעה היא דיברה בטלפון הנייד, ולאחר שסיימה, היא לא פסקה מלהשתעל. ממש נאלצתי להצמיד את הפנים לחלון.

A Whiter Shade of Pale‏

היום ביקרתי ב"סופרפארם" כדי לרכוש טיפות אוזניים, טיפות עיניים ושאר מוצרים מביכים.

עקב הדלקת בעיני הימנית, לא התאפרתי היום, ומשום מה בחרתי להרכיב משקפיים בעלי מסגרת שקופה לחלוטין, המשווים לי מראה של זומבי שקם לתחייה.

ממש לא התכוונתי, אבל יצא שעברתי באזור הקוסמטיקה. יכולתי להרגיש את המבטים של כל המוכרות. הן השתוקקו לעוט עליי. הטריק במקרים כאלה הוא לא ליצור קשר עין. רק להמשיך ללכת. פשוט להמשיך ללכת.

מבחן אמריקאי

היום ראיתי איש שהלך ברחוב ואכל מלוא החופן פיצוחים מתוך שקית נייר. על החולצה שלו הופיע הכיתוב הבא:

Will you go bad with me? ‎

התשובה: לא.

מתמטיקה שוביניסטית

מקודם שמתי לב לנוסחה מעניינת שנכתבה בדיו סתרים על-גבי הלוח המחיק שתלוי מעל השולחן שלי:

Women = Time X Money

אני לא רוצה לחשוב מה היו הנסיבות.

Off With Her Head!‎‏

בעקבות הצטרפותה של הפוסטמה לחדר שלנו, תפסתי יוזמה וכתבתי את שמי באותיות קידוש לבנה (כלומר, טיפקס) על-גבי המשענת.

והנה היום ננזפתי קשות על-ידי מנהל המשרד, שציווה עליי להסיר מיד את הכתובת. ניסיתי להשתמש במגבון לח, אך לשווא.

מעניין מה יירד קודם – הכתובת או הראש שלי.

גיבורים אמיתיים

היום עשיתי בדיקות דם בקופת החולים. לפניי בתור חיכתה אישה שנראתה בשנות החמישים לחייה. היא היתה לבושה בבגדים צמודים וחושפניים, והשיער הצבוע לאדום שלה היה מורם במין גירסה מוזרה של "קוקו בלוף". העיניים שלה היו מעוטרות בצללית כתומה ובאייליינר כחול. ונראה שהיא הזריקה סיליקון לפחות בשני מקומות בגוף. היא נראתה כמו משתתפת בתוכנית ריאליטי הזויה במיוחד. זה היה פשוט עצוב.

מצד שני, בזמן הקזת הדם, ישב לידי בחדר ילד כבן שנתיים שגם הוא עבר בדיקה דומה. הוא לא בכה אפילו פעם אחת. גיבור.

שיחת טלפון קצרה במיוחד

בחור: אז מה זה בדיוק [תחום העיסוק של זרש]?

זרש: (הסבר קצר ומשעמם)

בחור: שמתי לב למשהו קטן שכתבת באתר. מינורי. את לא רוצה ילדים?

זרש: לא.

בחור: וזה משהו שיכול להשתנות?

זרש: אולי. אבל כרגע אני לא רואה את זה קורה.

בחור: זו עלולה להיות בעיה. טוב, שיהיה לך בהצלחה. ביי.

ריקנות

אני ריקה כמו המקרר שלי. ובדומה לו, גם בתוכי נמצאים דברים שפג תוקפם כבר מזמן.

אני צריכה לעשות ניקיון, כנראה. להיפטר מכל השיירים האלה, שכבר אין להם מקום בחיים שלי יותר. שלום ולא להתראות, חוסר ביטחון. לא אתגעגע, פקפוק עצמי.

היום אני כבר לא מרגישה דפוקה כמו פעם. מוזרה, כן. פסיכית, בהחלט. אבל לא דפוקה. עברתי דברים קשים ושרדתי אותם. הרגשתי נורא לגבי עצמי, ושיניתי את דעתי. אני בסדר. באמת שאני מאמינה בזה.

אני צריכה להרגיש טוב יותר, אבל אני בכל זאת עצובה. אנשים מסביבי ממשיכים בחייהם. כנראה שאני צריכה לעשות כמוהם.

חוש הראייה גם ככה overrated לגמרי

היום קמתי בבוקר עם עין נפוחה ואדומה. אני נראית כאילו הייתי הצד המפסיד בקרב אגרוף גרוע במיוחד.

וכמובן שאין לי בבית טיפות עיניים אנטיביוטיות, מה שאומר שאיאלץ להסתובב עם שקיק תה על העין הימנית שלי. Charming.