דרישות התפקיד: שיער פנים וסיכת סבתא

בשנים האחרונות החל טרנד חדש בסדרות הטלוויזיה הישראליות – דוסים. הם היו שם כל הזמן, אבל כנראה שרק עכשיו גילו את הפוטנציאל העלילתי הרב הגלום בהם.

וכיאה לז'אנר, כל סדרה מתהדרת בשם מהמקורות: "מרחק נגיעה", "חיים אחרים" והדוגמה האחרונה, "אורים ותומים", המתרחשת בין כותליה של ישיבה תיכונית (יוצאת דופן היתה "סרוגים", שהיתה הכי פחות יומרנית ולכן גם הטובה ביותר).

כל שחקן ישראלי שמכבד את עצמו אץ רץ לגדל זקן ולחבוש כיפה סרוגה/שחורה ברישול מכוון. אך גם כאן יש יוצאים מהכלל; למרבה הצער, הזקן האדמוני שהודבק על פניו של יהורם גאון נראה כאילו נתלש זה עתה מאחוריו של סנאי המום.

אז מה יש לנו כאן?

סודות ושקרים? Check!

שחיתות? Check!

וכמובן, איך אפשר בלי קצת סקס? Check, check, check!

אבל, משום מה, זה לא עובד. ממש ממש לא. אין לי מושג אם כותבי הסדרה למדו בישיבה תיכונית, אבל מאוד קשה לי להאמין שרוב התלמידים בישיבות הם נערים סוררים, שלא למדו שם מבחירה. ועוד יותר קשה לי להאמין שיש אנשים שאשכרה מדברים בפסוקים מהתנ"ך.

אגב, אווירת המסתורין והטיפוסים המוזרים בסדרה מזכירים לי יותר מהכול את הסרט "שם הוורד", שגם הוא עסק במוסד דתי סגור המסתיר בחובו פשעים ועבירות קלות, כולל רצח (שלא נדע). נקווה שגם לכאן יגיע איזה שון קונרי כדי לפתור את התעלומה.

רגעים הזויים מהחיים

השכן שלי, איש חביב בשנות השישים לחייו, שלח לי מייל בלי קובץ מצורף, וכשהודעתי לו שהקובץ לא הגיע, הוא אמר שנראה לו שיש לי בעיה עם דואר אלקטרוני.

דיכאון מינורי

אני רגשנית היום. דמעות עולות בעיניי מהשטויות הכי קטנות. מישהו כתב לי תגובה עוקצנית בפייסבוק, ולי כבר בא לשבת בפינה ולבכות.

בלילות האחרונים, כל החלומות שהיו לי עסקו בחוסר צדק, בעוול שנעשה לי. האשימו אותי במשהו שלא עשיתי והוציאו לי שם רע. ואני ניסיתי להילחם על כבודי בכל כוחי, אך ללא הצלחה.

שתגיע כבר תקופה טובה יותר.

הרהורים בעקבות "כוכב נולד" (וגם פנייה אישית במיוחד לקוראת מרגול)

בתוכנית הערב, המתמודדת לירון הרגישה שחצאית המיקרו-מיני שנתנו לא התאימה לשיר שבחרה או לאישיותה באופן כללי, ולכן פנתה למלבישה, שלא ממש הבינה מה הבעיה. "מה יותר חשוב?", היא שאלה את לירון המודאגת. "עוד קצת בד ג'ינס או להראות רגליים של אישה יפה?". ועל זה נאמר: שלא נדע מפוסטמות כאלה.

—————

צמד המתמודדים נדב ואסף ריגשו אותי ברמות על. הם מזכירים לי (גם בסגנון השירה וגם במראה) צמדים משנות השבעים, ששרו שירי פולק-רוק ענוגים עם מילים קורעות לב.

—————

ארז שמואלי חייב להגיע לנבחרת. חייב!

—————

אני היחידה שחשבה שרון ויינרייך נתן הופעה נוראה? יש לו מנעד של שני תווים וחצי, והוא כמעט מדבר במקום לשיר.

—————

ואסיים בקריאה נרגשת למרגול: אני מאוד אוהבת אותך ואת הישירות שלך, אבל הרמיזות העבות שלך ל"השתכנזות" של מירי מסיקה מביכות ומרגיזות אותי. תעשי לכולנו – כולל לעצמך – טובה גדולה אם תפסיקי להתייחס לעדות ולמוצאים. בישראל של 2011 באמת שאין לזה מקום.