Draw Something My Ass

מה אצייר לו, במה יתואר?
זה הערך? מוחי כך אמר.
מה אצייר לו, במה יתואר?
זה הערך? מוחי כך אמר.

וציירתי חיוך שכמוהו כאור,
וציירתי עיניים גדולות ורואות,
ואף קטן (לא נראה כמו מקור),
ופה משתקף לו בכל המראות.

וציירתי עיניים בצבע נוסף
ואותם פה ואף, ואותם הפנים,
זהים בדיוק לקודמים, לא יסף,
אך צבועים הם במין גוונים משונים.

וציירתי בצד קופסת שימורים,
עשויה ממיטב עוצמת הפלדה.
שצבעיה הפכו לכה מוכרים,
וציפיתי כי את התשובה הוא יידע.

ציירתי כל שאפשר לי לרשום,
פנים מוכפלים ללא סוד,
וקופסת שימורים בצבע אדום,
ומה אצייר לך עוד?

מנת קרב

אני: קנינו פטריות, אבל שכחנו לקנות בצל!
הוא: בשביל מה בצל?
אני: בשביל החטיבה.

בלי מלח

במשחקון Draw Something מותח במיוחד, הגיע תורי לנחש מה ציירה המתחרה שלי, בחורה אמריקאית צעירה.

כנראה שהיא לא ידעה איך לצייר את המילה IKEA, כי מה שהיא עשתה זה לכתוב על-גבי המסך Sweetish meatballs.

אחריות אישית?

גיליתי עכשיו שהילד שהיה מאוהב בי בחטיבת הביניים (ושדי התעללתי בו בגלל זה) הפך למרפא בשיטה ניו אייג׳ית מופרכת כלשהי שפיתח בעצמו.

אה, והוא מאורס לגבר.

עבודה עברית

שלום רב שובך, ציפורה נחמדת,
מארצות החום אל חלוני.
אל קולך כי ערב אצלי באמבטיה
בתוך תעלת האוורור שלי.

ברחי, פרחי, ציפורי היקרה,
לארץ מרחקים נפלאות.
רק אל תחזרי בזמן הקרוב
אליי לתוך התעלות.

התקופה הריאליסטית שלי

באחת המשימות שלי ב-Draw Something, הייתי צריכה לצייר מקרר.

אז ציירתי מקרר סגור שמוצמד לדלת שלו דף עם מגנט. לא אוכל, לא שתייה.

ממש כמו במקרר האמיתי שלי.

מה נהיה? דיפרסיה

יש לי מצב רוח מאוד מוזר.

מקודם שמעתי תינוק בוכה, ובמקום שזה יעצבן אותי – כמו בדרך כלל – נזכרתי בסצנה על תינוקות האפסילון מ״עולם חדש ומופלא״, וזה ממש דיכא אותי.

ובמקום ליהנות מפאי הלימון שהזמנתי ב״קפה איטליה״, ניסיתי לנחש אם טעם הלוואי המוזר שהרגשתי נבע מתוספת לא צפויה של הל.

ועכשיו אני צופה בלואי סי. קיי. ובא לי לבכות.

מזמור לקניידלך

זה קורה
שהבטן קצת כואבת.
זה קורה.
יש לשבת, לשבת.

שום מזור לא ידוע,
לא שנה, לא שבוע.
אין לנוע, לנוע.
ולחשוב שהייתי יכול
לעכל את הכל,
אבל, בן אדם,
זה קורה.