תובנות מההגה

היום ראיתי נהגת מפוצצת חצ'קונים בעת עמידה ברמזור. מה קרה לסתם לחטט באף?

אדיר מילר נדחף לנתיב שלי עם ג'יפ מכוער של VOLVO. כמו שאמרתי מספר פעמים: כסף לא קונה טעם.

המכונית שלי השמיעה קול תקתוק מוזר (כמו של האיתות, אבל מהיר יותר) בכל פעם שפתחתי את הדלת. לדלת שלום.

במקום המדבקה "תינוק ברכב", יופקו לאלתר המדבקות "אידיוט ברכב" ו"אימפוטנט ברכב". נראה לי שהן יצליחו הרבה יותר.

זה היה בג'ינס שלהם, ולכן הם שינו את התזונה

הנה כמה תרגומי מופת מהסדרה המרתקת "החיים בגיל 5", שמשודרת בערוץ הבריאות:

Maybe they had it in their genes, and passed it to her at conception – אולי הם העבירו את זה לתפיסה שלה (זה לא היה הניסוח המדויק, אבל את השגיאה דווקא ציטטתי מצוין).

Nature and nurture – טבע ותזונה (אלוהים אדירים, זה המונח הבסיסי ביותר ברוב התחומים המדעיים. איך אפשר לא לדעת אותו?).

מה יהיה? עד מתי ימשיכו להעסיק "מתרגמים" שלא יודעים אנגלית (או עברית)?…

מידה אחידה

האצבעות השמנות שלי הצילו אותי עכשיו מקניית טבעת יפהפיה מכסף ואמייל, שמחירה הצנוע הוא 1,500 ש״ח בלבד.

ידעתי שיש יתרון לקלוריות הריקות שאני דוחפת לעצמי.

שיחה בחנות הספרים*

(אישה ניגשת למוכרת בחנות ספרים)

קונה: יש לי בעיה. אני לא אוהבת לקרוא. אני לא קוראת. אבל אני לומדת עכשיו חינוך, ואני הולכת להיות מורה לספרות, אז אני צריכה שתמליצי לי על משהו לקרוא.

מוכרת: מה בכל זאת יעניין אותך לקרוא?

קונה: לא משנה, רק לא ספרי ילדים, כי זה לא מספיק. צריך ספרים למבוגרים.

* את השיחה שמעה חברתי היקרה א', שדאגה לדווח לי עליה בזמן אמת.

אפרופו ג'ופרי, אני גזר

אני צופה בכזו אדיקות בעונה השנייה של "משחקי הכס", שנדמה לי לפעמים שמחזיקים את העיניים שלי פקוחות עם קיסמים.

אפשר להגיד שאני סובלת מכל רגע. הדמויות שטוחות, העלילה רצה מהר מדי ואין תקציר של אירועי הפרק הקודם (או ש-YES בחרו להסיר אותו). אז עם כל כך הרבה משפחות וסיפורים, אני באמת לא זוכרת מפרק לפרק מי זה מי, ומוצאת את עצמי ממציאה להם כינויים שיסייעו לי לזכור אותם ("ההוא שדומה לחבר של ההורים שלי", "ההוא שנראה כמו זמר בלהקת היפסטרים").

ובלי קשר, נראה לי שאפשר להפיק ספין-אוף מעולה לסדרה, עם סרסיי וג'ופרי: Some Mothers Do 'Ave 'Em. למייקל קרופורד זה עבד יופי.