אקזיט דרך החנות (או: המתרגמת שלא הבינה את משמעות הסרט*)

סיימתי לצפות עכשיו בסרט ה"תיעודי" של אמן הרחוב בנקסי, ששודר ב-YES דוקו לפני מספר ימים. כותרת הסרט בעברית היא "אקזיט דרך החנות", וחיכיתי כל הסרט לגלות איך מתקשר האקזיט לעניין – האם מדובר במכירה של חברה? האם קונים מניות? התשובה, כמובן, היא לא.

הסרט היה מרתק, משעשע ועוקצני. אבל התרגום – שלא נדע מצרות. אין לי מושג מדוע החליטה המתרגמת לא לתעתק את שמות האמנים שהופיעו בסרט, כפי שמקובל, אלא לתרגם אותם. כך קיבלנו את הפולש מהחלל, מתעלפת ומפלצת באף. ממש חיכיתי לרגע שבו יושמעו שיריהם המוכרים של חיפושיות הקצב ונערי חנות החיות.

בתערוכה של גיבור הסרט, האמן הפיקטיבי Mister Brainwash, הוצגה יצירה המבוססת על הציור הקלאסי American Gothic. "מה דעתך על הציור הגותי האמריקני?", שואלת אחת המבקרות את חברתה, ברגע שהבהיר לי שאין למתרגמת שום ידע באמנות.

לזכותה של הגברת הלא-ממש-חכמה ייאמר שהיא לא לבד. גם האקדמיה לקולנוע העניקה לסרט הזה מועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרטים הדוקומנטריים – בלי לקלוט שהבדיחה היא עליה.

* Exit Through the Gift Shop – שלטים שמוצבים במוזיאונים ובגלריות, שבהם היציאה היא דרך חנות המתנות. אמנות תמיד מתקשרת לכסף, כנראה.

מכמיר לב ושאסי

לא רק שלרכב השטח Nissan JUKE יש שם מצחיק, אז יש לו גם פרצוף מתנצל כזה, כאילו הוא אומר: "כן, אני יודע שנוהג בי טמבל שלא שמע על איתות מימיו. אבל זו לא אשמתי. באמת שלא!".

אין לי מושג למה אני רואה את זה

למרבה ההפתעה, שרה ג׳סיקה פרקר היא לא הדבר הכי מעצבן בסרט ״אין לי מושג איך היא עושה את זה״.

כמו הרבה סרטים אחרים במעטה קומדיה רומנטית קלילה, גם פה מדובר ב-Morality Tale על אישה עובדת שנענשת על בחירותיה בחיים. היזהרו לכן, קרייריסטיות! גם אתן עלולות ליפול באותה מלכודת.

ועוד מוכרים לנו את הזבל הזה כ״סרטי נשים״. עלבון לאינטליגנציה.

חשבתי שזה קורה רק ביום העצמאות

חזרתי עכשיו מארוחת חג נוספת, רק כדי לגלות שהשכנים מהבניין ממול החליטו לחגוג במגרש החנייה המקורה: הם הפעילו מנגל, פתחו שולחן פלסטיק והתרווחו להם בכיף, בעוד הבן שלהם רוכב על האופניים שלו ברחבי המגרש ומנסה בכוח להפריע את מנוחתם של חתולי השכונה.

אנחנו חיים במדינה של בבונים.

תסמונת גלגל״צ

ב-88 משדרים עכשיו את מצעד 500 השירים המושמעים ביותר בשנה האחרונה.

לא היה הגיוני יותר לשדר את 500 השירים הלא מושמעים?

(פ)נינים

אתמול בערב, כשיצאתי לארוחת החג, פגשתי בחדר המדרגות את המשפחה של השכנים המבוגרים שלי, והילד הקטן של הנכד שלהם זרק לי איזושהי הערה.

אני אומרת לכם – ההטרדות הניניות האלה הפכו למכת מדינה.

תשע"ג שמח

מה אאחל לקוראיי היקרים?
קודם כל, שתהיו פי עשרים.
שתהיה לכולנו בליגה נעימה,
ללא חודשים שלמים של שממה.

שגם אם יהיו לנו דעות חלוקות,
לא תהיה אלימות, מילולית או מכות.
שלכל גזענינו יקרה חיש מהר
מה שהם רוצים לעשות לאחר.

שכל הבבונים שלצעוק אוהבים
יחזרו עוד היום לגור בכלובים.
שמי שמפריע למנוחת השכנים
יקבל מאסר של כמה שנים.

שכל סותמי הפיות לאלתר
יקלטו שאף פעם דבר לא נפתר
כשבמקום לחדש באיזה דבר,
החליטו לחזור על חטאי העבר.

שכל החיות יזכו לחיים
שלהם גם בני האדם ראויים.
ובלי שום תוספת של האו או מיאו,
שיהיה ראש ממשלה שאינו נתניהו.

תהייה ארסית

האם הורים ערסים יודעים שייצאו להם ילדים ערסים, ולכן הם נותנים להם שמות כמו קורל ושיראל?

טיפש וטוב לו

יש אנשים שעוטים על עצמם ארשת מתחסדת של חשיבות עצמית כשהם אומרים את הדברים הכי מטומטמים. אם זה לא היה מרתיח, זה היה מצחיק.

בעצם זה די מצחיק.