בהשוואה לזבל האנושי שמגיע לתוכנית "דייט בחשיכה", הדפוקים שיצאתי איתם מתחילים להיראות טוב.
אני מנסה לא להתעצבן, אבל זה לא מצליח לי.
השטויות שרצות לי בראש
בהשוואה לזבל האנושי שמגיע לתוכנית "דייט בחשיכה", הדפוקים שיצאתי איתם מתחילים להיראות טוב.
אני מנסה לא להתעצבן, אבל זה לא מצליח לי.
הבעיה בלהכין תה עם סוכר חום היא שאני עלולה לשכוח לשים בספל את התיון.
בקבוצת מיקוד, מרגישה צלולה,
במקום קרוב, סוף דרך קצת סלולה.
בקבוצת מיקוד, מרגישה צלולה,
את מוצר חיי לראות עוד עלולה.
על כיסא, עם חלון פתוח,
כולם הקשיבו בשקיקה.
והייתה מצגת על לוח,
והיינו כל כך קרובים לבדיקה.
"יש לי טבעת נישואין, טבעת אירוסין ובצקת".
אזעקות, פיצוצים וחרדות.
והכי גרוע – סגרו את הסניף של SUBWAY בקניון גבעתיים. היתה לי תחושה שאני היחידה שאכלה שם.
היום בבוקר חלף על פניי אופנוע שנסע בשיא המהירות היישר לתוך רחוב חד-סטרי. מהכיוון ההפוך. ולדעתי גם בלי קסדה.
לזבלים כאלה אני מאחלת שייתקעו בקיר. לבד.
הדבר היחיד שמציל גברים ג'ינג'ים הוא שהם מקריחים בסוף.
שבעים ושישה הורמונים לפני מחזור,
עם מאתיים טונות של רעם אדיר.
ובתווך שורות "אדוויל" במצעד של אשפים
מאיימים לקרוע ת'אוויר.
שבעים ושישה הורמונים בראש שלי,
עם מאתיים קריזות עונות בתרועה.
ושתי חצוצרות פוריות כמו החול על שפת הים,
והדמעות זולגות מתוך תוגה.
Seventy six hormones led the big parade,
With a hundred and ten Advils close at hand.
They were followed by rows and rows of my fallopian tubes,
the cream of ev'ry famous gland.
Seventy six hormones caught me by surprise,
With menstrual cramps coming right behind.
There were more than a thousand screams tearing through the air;
there were tears of ev'ry shape and kind.
מי שחלם והתחלף לו האדום,
מי שחלם, הוא לא ישכח כמה חלם.
מי שצפר שם כל הלילה לא יראה אור יום,
מי שחלם הוא לא ינהג עוד לעולם.
והרמזור הוא עוד בוער באש זריחות,
ובין ערביים עוד צופר איזה בלעם.
ואור ירוק עוד מאפשר לנו שלל בריחות,
מי שחלם הוא לא יראה זאת לעולם.
היתרון בלהיות עווארית הוא שכשאני גוררת את עצמי בבוקר לחדר האמבטיה בלי משקפיים, אני רואה רק את הגוש הכהה מאחורי הדלת, ולא מבחינה במחושים ובשאר הפרטים.