יעלה ויבוא, יעלה ויבוא,
יעלה על הצלחת.
זה האיש שיתקננה
ואליה לא יבוא.
יעלה ויבוא, יעלה ויבוא,
יעלה ויבוא, יעלה ויבוא,
יעלה ויבוא, יעלה ויבוא.
ואני רואה אותם (בחיי שזה נורא),
הם עולים איתי בכסף.
מן הלובי אל הגג וקולם כהד יקרא,
יקרא לי מגבוה.
לא מחכה יותר
פיתחתי יחסים כל כך אינטימיים עם הדוור, שהוא מצלצל לי באינטרקום רק כדי להגיד לי שהוא שם לי חבילה בתיבה, אפילו כשאני לא צריכה לחתום עבורה. או סתם בשביל לדבר.
פלא שאני מפחדת מהם?
אני יודעת שחתולים מפותחים מבחינה אבולוציונית, אבל בהחלט הופתעתי כשגיליתי היום שחתול אחד הגדיל לעשות ובמקום להשאיר את טביעת הרגל הרגילה על-גבי שמשת הרכב האחורית שלי, הוא כתב לי מספר. בכתב ראי.
כבוד.
איפה פבלוב כשצריכים אותו? עזבו. תקראו ישר לפרויד.
ובחלומי, נזכרתי פתאום שכשהייתי פעוטה, חטפה אותי כת של מטורפים והתעללה בי עד חורמה.
ובגלל שהם הלעיטו אותי בגבינה לבנה, אני לא מסוגלת היום לאכול גבינות, שלא לדבר על להריח אותן.
גם זה הסבר לסלידה. או שיצאתי לגמרי מדעתי.
תזכורת לעצמי: להזמין טכנאי
אתמול בחמש אחרי הצהריים,
ניסיתי לראות טלוויזיה,
ובדרך ראיתי
שהמסך שלנו קפוא.
כל התמונות עומדות בין פיקסלים גבוהים,
והסרטים כאלה נמוכים ובלי צבעים,
כי המסך שלנו קפוא.
תוכניות נרדמות מסודרות ב-MAX,
ואין שם אף זרש שתצפה בהן. That sucks.
ואחד לשנה הבאה
(שוחחתי עם הבן של חברתי הטובה, ילד מתוק בן 5.5)
אני: למי יש יום הולדת היום?
ילדון: לסבתא.
אני: ובת כמה היא?
ילדון: שלוש עשרה ותחת.
אלמנטרי
שמעתי ממקורות יודעי דבר שבנדיקט קמברבאץ' רגיש לדגדוגים. זה עומד להיות משעשע.
שילוב של חרמנות וחוסר שעות שינה
אז התחלתי סוף סוף לצפות בסדרת המופת שרלוק. ונתקלתי סוף סוף בתופעה ששמה בנדיקט קמברבאץ'. וכמובן שמיד התאהבתי בו עד מעל הראש. אחרי הכול, הוא משחק את שרלוק הולמס, אחת מהדמויות הספרותיות האהובות עליי עוד מימי ילדותי. והקול. אלוהים, הקול.
אז חיפשתי קצת באינטרנט אתמול בלילה כדי לבדוק אם הוא רווק (הוא כן) או הומו (הוא לא).
כל כך הייתי עסוקה בעיני הפלדה שלו שהייתי בטוחה שאחלום עליו בלילה, וקיוויתי שנעסוק בפעילות גופנית כלשהי.
אז חלמתי. אבל לא עליו. ממש לא עליו. במקומו, הופיע בחלומי מנחם עיני, שגם אותו חיבבתי לא מעט בעברי הרחוק מאוד. וגם בחלום הייתי מאוהבת בו, אך עם זאת שנאתי אותו. נסתרות הן דרכי הקורטקס.
בנדיקט, בנדיקט. Wherefore art thou Benedict?.
שיחה בקולנוע II
(אתמול בערב צפיתי בסרט ארגו באולם קולנוע מלא בצופים. לידי ישבו שתי פקאצות, שלא הפסיקו להציץ בטלפונים הניידים שלהן גם במהלך הסרט)
פקאצה א' (כ-20 דקות לאחר תחילת הסרט): יו, זה בן אפלק! לא זיהיתי אותו. הוא נראה מה זה זקן.
בלתי הפיך: הנקמה
ראיתי עכשיו פרומו לתוכנית חדשה בערוץ 2 עם עדי אשכנזי, ומסתבר שהיא מתרבה. לא ידעתי שיש להם תקציב לסרטי אימה ישראליים. כבוד.