אירוע היום של זרש: איחוד משפחות

איפה? במגירת הגרביים שלי.
מתי? אחרי שיתייבשו.
למה? כי הפרידה היתה קשה מספיק, גם להם וגם לי.
כמה? מסתבר שדי הרבה. וכל אחד יותר צבעוני מרעהו, מה שהופך את העניין לקורע לב במיוחד.

אירוע החודש של זרש: אוגוסט 2013 (שימו לב: רק היום ומחר)

לנה רבנקו אינה חדשה בנוף האמנות הישראלי ואף לא בבלוג זה (אולי כאן המקום לספר שהגלויה המבוקשת שלא נקנתה מעולם היתה עבודה שלה). אני עוד מכירה אותה מימי Urbanix ז"ל, כאשר השתתפה בתערוכה קבוצתית של אמנים שעבודותיהם הושפעו מהסגנון היפני, ושם נחשפתי לסגנון העדין והמיוחד שלה.

בימים אלה ממש מציגה רבנקו בגלריה "סטודיו" תערוכת יחיד של עבודותיה העגולות, הנקראת – שלא במפתיע – CIRCLED. העבודות נעות מצילומים וציורים קטנים, כולל כמה מרובעים, ועד מספר עבודות גדולות מאוד. היפה מכולן, לדעתי האישית, נמצאת בחלון הראווה של הגלריה. מהעיגול המרשים ניבטות דמויותיהן של תאומות זהות, ששערן הכתמתם הזוהר מתחבר לכדי דמות שועל.

מתיאור התערוכה על-ידי האוצרת, קרן ויסהוז:

לנה שואבת בחופשיות משדה רחב של מסורות, החל מאיורי ספרי ילדים רוסיים, דרך ציורי דיוקנאות קדושים באיקונוסטזיס וכלה בציור סיני ובקומיקס יפני עכשווי. היא עושה שימוש בעבודותיה במסווה סגנוני של איור ילדותי, צבעוני, (אך רחוק מלהיות תמים) בכדי להעביר מסר ציני ומפוכח השואל את הצופה, מי כאן המפלצת? המבע הילדי הופך למטריד כשהוא מודע לעצמו ולהיותו אובייקט להתבוננות. תחת מעטה של סיפור אגדות באה לנה חשבון עם עולם המבוגרים. היא בודקת ממה אנו נאלצים להיפרד בתהליך ההתבגרות והקבלה אליו, ומחזירה אל המודעות את העולמות הקסומים, הפראיים שאולפו ונדחקו פנימה.
"תרדמת התבונה מולידה מפלצות" אמר גויה, לנה רבנקו מסתכלת להן ישר בעיניים.

איפה? גלריה "סטודיו", הרכבת 2, תל אביב (האירוע בפייסבוק)
מתי? יום ו', 23.8.13, בין השעות 10:00-14:00; יום שבת, 24.8.13, בין השעות 10:00-13:00, 18:00-21:00
למה? כי העבודות של רבנקו נראות כמו איורים בספרי קודש נוצריים מימי הביניים, עם טוויסט קינקי מודרני
כמה? חינם (אלא אם כן מחליטים לקנות אחת מהיצירות)

השקט שאחרי 140 התווים

טוויטר הוא כמו ים סוער שקרקעיתו מלאה בצמחים מתפתלים, אשר מנסים לתפוס לך את הרגליים בכל כוחם ולמשוך אותך למצולות. אני מעזה להיכנס לשם רק לכמה שניות בכל פעם, ואז אני מוציאה את הראש מהמים ולוקחת נשימה ארוכה.

אני לא מצליחה להבין אנשים שנמצאים שם כל היום (או שחיים שם).

אנפרנדד

העפתיה.
כן, כן, עשיתי זאת פתאום.
העפתיה.
פתאום עכשיו, פתאום היום.
כבר לא שלי עכשיו,
ולא בקיר,
אינה בחברים,
אינה גם בצ'טים,
אינה בקיר.

פורגיב מי, פאת'ר, פור איי הב סינד

כשמתקשרים אליי אנשים שאני לא מכירה ממש טוב ואומרים לי שלא הצליחו להשיג אותי כל היום, לפעמים אני מעדיפה לומר להם שהטלפון שלי היה על "שקט" בלי ששמתי לב מאשר להודות שקמתי בחמש אחרי הצהריים.

אני חוששת שלקיתי בסוכרת מסוג 2. אבל הרופאה שלי בחופש, כך שאני לא יכולה לבקש הפנייה לבדיקות. יש לי עוד כמה ימים לטרוף שוקולד בלי חשבון.

החלומות שלי הולכים ונעשים מוזרים מלילה ללילה. האם זה אומר שאני יוצאת מדעתי?

בננות עושות לי בחילה, אבל אני יכולה לאכול בלי סוף ענבים.

פיתחתי קראש קטן על סטיב קארל. וגם על ג'וש גד.

אני עדיין מובטלת.

2.0? הצחקתם אותי.

היום נתקלתי בעוד אחת שבנתה לעצמה פרסונה וירטואלית סקסית ומתוחכמת, אך במציאות היא ווירדו מעצבנת עם נוכחות בלתי נסבלת.

האינטרנט – המקום שאליו הולכים אנשים מוזרים כדי להמציא את עצמם מחדש כבר למעלה מעשרים שנה.