איכות, מהירות ומה שביניהן

זה קרה לי בעבודה
לפני חצי שעה…

היא התיישבה ליד מחשב
לכתוב מידע בעבודה,
התחילה להקליד
ולא היתה לזה כל הצדקה.
חשבה היא מתחמקת
ולכן כלל לא בודקת
את הטעויות באמצע הכתיבה.

אני מבחינתי קוראת תמיד
את הכתוב מולי,
אך המנהלים אמרו
שזה לאט מדי פתאום:
זה שאני כותבת
וקוראת, ושוב כותבת,
את הניסוחים באמצע הכתיבה.

שרופה

כחובבת תוכניות ריאליטי של בישול ואפייה (ללא טיפת כישרון באף אחד מהם), וכמעריצה שרופה (תרתי משמע) של תוכנית האפייה הבריטית המצליחה, צפיתי אתמול בפרק הראשון של בייק אוף ישראל.

כצפוי, המעבר לישראל עשה לתוכנית רק רע: זוגות מתחרים במקום בודדים (כי הרי צריך קצת דרמה וצעקות), ויתור על האתגר הטכני שנשפט בצורה עיוורת (כי צריך להשאיר מקום לעוד דרמה) ושתי מנחות יבשושיות, איה קרמרמן ופאולה רוזנברג, במקום שתי הקומיקאיות המצחיקות להפליא מהגירסה המקורית.

לא טרחתי לקרוא את הביקורות, אבל גיליתי היום שהדיון העיקרי בתוכנית עסק במשקלה של השופטת קרין גורן. וזה הפתיע אותי מאוד. מתוך כל הדברים שאפשר להגיד על התוכנית, בחרו הצופים העלובים להתמקד במראה החיצוני של השופטת. למה בדיוק? כי הכישורים המדהימים שלה הם לא נושא לשיחה? או סתם כי היא אישה מלאה שאוהבת את עצמה? לאלוהים פתרונים.

לי אישית הפריעה הרבה יותר העילגות הנוראה של עודד "מקס" ברנר. אני מבינה שהוא שהה זמן רב בניו יורק, אבל זה לא מסביר את השימוש המרתיח (והחוזר על עצמו) בשיבוש Emuji ובמילה "ניראות" לתיאור מראה העוגה ("הניראות של העוגה טובה" – אתה מתכוון שאפשר לראות אותה מהחלל?).

ועכשיו תסלחו לי בזמן שאני דוחפת את הראש לתנור.

ישלח בי חרון אפו

לעבוד על פרויקט ואז לגלות שעמית לעבודה ערך את העבודה שלי בצורה גורפת – מקומם.

לקבל ביקורת חיצונית לא טובה על הפרויקט – מרתיח.

לקבל מייל ממנהל הפרויקט, שבו הוא מבקש ממני לתקן את כל הטעויות בהתאם להערות – מעצבן.

לשלוח למנהל הפרויקט מייל ולהגיד לו שהיה צריך להעביר את הביקורת לעמיתי לעבודה, כי חצי מהטעויות היו שלו – מרגיע.

לקבל תשובה למייל שלי, שבה המנהל מכתב את העמית, שיכול לראות בדיוק מה שכתבתי עליו – Priceless.