שיחה באוטובוס VIII

(הבחורה שיושבת לידי התקשרה לידיד שלה כדי לאחל לו בהצלחה במבחן)

בחורה (בטלפון): המבחן עם שאלות פתוחות או סגורות? סגורות? מעולה. רק תשים לב שלפעמים מופיעה בשאלה המילה "איננו", זאת אומרת מה זה לא. תסמן בעיגול את המילה "איננו", כדי שלא תתבלבל.

והיא עוד תיקנה אותי!

(בתום ארוחה במסעדה, המלצרית מפרטת את הקינוחים)

זרש: יש משהו עם פירות?

מלצרית: כן, יש לנו carambelle עם תפוחים ואגסים.

זרש: אה, crumble תפוחים? והוא מוגש עם גלידה?

מלצרית: כן.

זרש: מצוין. אני מזמינה אותו.

(לאחר מספר דקות, המלצרית מגיעה עם הקינוח)

מלצרית: בבקשה, carambelle תפוחים.

שיחה בקולנוע II

(אתמול בערב צפיתי בסרט ארגו באולם קולנוע מלא בצופים. לידי ישבו שתי פקאצות, שלא הפסיקו להציץ בטלפונים הניידים שלהן גם במהלך הסרט)

פקאצה א' (כ-20 דקות לאחר תחילת הסרט): יו, זה בן אפלק! לא זיהיתי אותו. הוא נראה מה זה זקן.

הפלא ופלא

(היום בבוקר התקשרתי לדחות את התור שהיה אמור להיות לי בערב אצל השיננית)

פקידה: יש לי תור פנוי בעוד שבוע בצהריים.

אני: אני לא יכולה בצהריים, רק בערב.

פקידה (בודקת): אולי תגיעי היום?

אקזיט דרך החנות (או: המתרגמת שלא הבינה את משמעות הסרט*)

סיימתי לצפות עכשיו בסרט ה"תיעודי" של אמן הרחוב בנקסי, ששודר ב-YES דוקו לפני מספר ימים. כותרת הסרט בעברית היא "אקזיט דרך החנות", וחיכיתי כל הסרט לגלות איך מתקשר האקזיט לעניין – האם מדובר במכירה של חברה? האם קונים מניות? התשובה, כמובן, היא לא.

הסרט היה מרתק, משעשע ועוקצני. אבל התרגום – שלא נדע מצרות. אין לי מושג מדוע החליטה המתרגמת לא לתעתק את שמות האמנים שהופיעו בסרט, כפי שמקובל, אלא לתרגם אותם. כך קיבלנו את הפולש מהחלל, מתעלפת ומפלצת באף. ממש חיכיתי לרגע שבו יושמעו שיריהם המוכרים של חיפושיות הקצב ונערי חנות החיות.

בתערוכה של גיבור הסרט, האמן הפיקטיבי Mister Brainwash, הוצגה יצירה המבוססת על הציור הקלאסי American Gothic. "מה דעתך על הציור הגותי האמריקני?", שואלת אחת המבקרות את חברתה, ברגע שהבהיר לי שאין למתרגמת שום ידע באמנות.

לזכותה של הגברת הלא-ממש-חכמה ייאמר שהיא לא לבד. גם האקדמיה לקולנוע העניקה לסרט הזה מועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרטים הדוקומנטריים – בלי לקלוט שהבדיחה היא עליה.

* Exit Through the Gift Shop – שלטים שמוצבים במוזיאונים ובגלריות, שבהם היציאה היא דרך חנות המתנות. אמנות תמיד מתקשרת לכסף, כנראה.

אין לי מושג למה אני רואה את זה

למרבה ההפתעה, שרה ג׳סיקה פרקר היא לא הדבר הכי מעצבן בסרט ״אין לי מושג איך היא עושה את זה״.

כמו הרבה סרטים אחרים במעטה קומדיה רומנטית קלילה, גם פה מדובר ב-Morality Tale על אישה עובדת שנענשת על בחירותיה בחיים. היזהרו לכן, קרייריסטיות! גם אתן עלולות ליפול באותה מלכודת.

ועוד מוכרים לנו את הזבל הזה כ״סרטי נשים״. עלבון לאינטליגנציה.

זה היה בג'ינס שלהם, ולכן הם שינו את התזונה

הנה כמה תרגומי מופת מהסדרה המרתקת "החיים בגיל 5", שמשודרת בערוץ הבריאות:

Maybe they had it in their genes, and passed it to her at conception – אולי הם העבירו את זה לתפיסה שלה (זה לא היה הניסוח המדויק, אבל את השגיאה דווקא ציטטתי מצוין).

Nature and nurture – טבע ותזונה (אלוהים אדירים, זה המונח הבסיסי ביותר ברוב התחומים המדעיים. איך אפשר לא לדעת אותו?).

מה יהיה? עד מתי ימשיכו להעסיק "מתרגמים" שלא יודעים אנגלית (או עברית)?…

שיחה בחנות הספרים*

(אישה ניגשת למוכרת בחנות ספרים)

קונה: יש לי בעיה. אני לא אוהבת לקרוא. אני לא קוראת. אבל אני לומדת עכשיו חינוך, ואני הולכת להיות מורה לספרות, אז אני צריכה שתמליצי לי על משהו לקרוא.

מוכרת: מה בכל זאת יעניין אותך לקרוא?

קונה: לא משנה, רק לא ספרי ילדים, כי זה לא מספיק. צריך ספרים למבוגרים.

* את השיחה שמעה חברתי היקרה א', שדאגה לדווח לי עליה בזמן אמת.