אפופה. לגמרי.

היום בצהריים הלכתי כהרגלי למינימרקט לקנות את הארוחה היומית שלי (אחרי תשעה ניקובים, קיבלתי סלט בחינם!).

בנוסף לחבורת הגברברים הרגילה, עמדה מאחורי הדלפק בחורה צעירה. התחלתי להכתיב לה את המרכיבים הרגילים, ואז שאלתי בצחוק (ומסתבר שקצת בשקט) אם היא חיזוק.

"עוד מלפפון?", היא שאלה, בעודה מוסיפה לי עוד מהירוק הירוק הזה.

לאחר שהבהרתי לה את כוונתי, שמתי לב שהיא מפלרטטת בחינניות עם הבחור שעבד לצידה.

"אתם זוג?", שאלתי.

"מה פתאום!", היתה התשובה המזועזעת. "היא אחותי!".

The Kindness of Strangers‏

אחרי יום מלחיץ במיוחד, ישבתי במושב האחורי באוטובוס וניסיתי לפרום את אוזניות ה-iPod הוורוד שלי. הבחור שישב לידי הביט בי בעניין רב ולפתע אמר משהו, שלא הצלחתי לפענח.

"מה?", שאלתי. הבחור חזר על דבריו.

ואז קלטתי שהוא שאל אותי מה שלומי, במבטא זר במיוחד.

עניתי לו בתקיפות ששלומי בסדר גמור (despite evidence to the contrary), הרכבתי את האוזניות והאזנתי למוסיקה קצבית בפול ווליום, לא לפני שהחלפתי מבטים רבי משמעות עם הבחורה שישבה בצד השני שלי והיתה עדה לכל המחזה.

עכשיו אני חושבת שאולי הייתי צריכה להיות יותר נחמדה.

יצאתי קמצנית

הזמנתי מקודם פיצה ושילמתי בכרטיס אשראי, אבל לא שמתי לב שאין לי בכלל כסף קטן. כשהשליח הגיע, הגשתי לו שטר של 200 ש"ח ושאלתי אם יש לו עודף. לא היה לו.

אני מרגישה מאוד לא נעים. רק שלא יחשוב שזה טריק כדי לא לשלם טיפ (אני תמיד משלמת. תמיד!).

לא למדת שלא שואלים שאלות כאלה?

ישבתי בתחנת האוטובוס ולידי על הספסל ישבה עוד בחורה, כאשר ניגשה אלינו מישהי ושאלה מתי האוטובוס אמור להגיע. פתאום שמתי לב לבטן ההריונית שלה, שנראתה לי כמכילה עובר בן 4 חודשים.

"את רוצה לשבת?", שאלתי אותה.

"למה את שואלת אותי את זה?", ענתה הבחורה בשמץ של תוקפנות. "אה, הבנתי. לא, זה בסדר."

היא התרחקה מאיתנו, והבחורה השנייה לחשה לי: "גם אני תהיתי אם היא בהריון, אבל נראה לי שלא, כי היא לא רצתה לשבת."

אני אמורה להיעלב?

שלחתי לחברה טובה SMS שבו איחלתי לה חג שמח וגם הבעתי את רצוני להיפגש בקרוב. מכיוון שהיו לה כמה וכמה מספרי טלפון בזמן האחרון, שלחתי את ההודעה לשניים מהם.

לאחר כמה שעות, זכיתי לתגובה:

חג שמח! (מי זה?)

עניתי לה שזו אני, ובאמת שכבר התחלתי להתפלן (תודה, יוחאי! אשמור עליה היטב).

התשובה?

זה [בעלה]. הגעת לטלפון שלי.

שוב יצאתי מפגרת.

Two-Track Mind

(הטלפון מצלצל. אמא שלי על הקו.)

אמא: שמעת ש"מק" הוציאו סדרה של "הלו קיטי"? ראיתי מודעה בעיתון.

זרש: אני מיד הולכת לבדוק באתר שלהם. (ניגשת למחשב וגולשת בן רגע לאתר הישראלי של "מקדונלדס".) אני לא רואה שיש להם מוצרים של "הלו קיטי". יש פה סדרת משחקים כזו.

אמא: יש לנו בקניון חנות שלהם, ואמרו לי שמחר המוצרים יוצאים. הם הראו לי תיק איפור נחמד. היה מעניין אותך דבר כזה?

זרש: בטח! מוזר שבאתר אין כלום על זה. תוכלי לקנות לי? זה עולה רק 10 ש"ח או משהו כזה.

אמא: 140 ש"ח.

זרש: מה? הצעצועים של "מקדונלדס" עולים כל כך הרבה?

אמא: לא "מקדונלדס". "מק", חברת האיפור.

(זרש דופקת את הראש על המקלדת)

זרש: ואני עוד שמעתי על המוצרים האלה, ואפילו נרשמתי באתר שלהם לקבל הודעה ברגע שהם יוצאים לשוק.

(זרש תוהה למה לעזאזל יש לה בראש רק אוכל. ו"הלו קיטי".)

ממחזרת

החלטתי להירתם למאמצים לשמירה על איכות הסביבה, ולכן כבר כמה שבועות אני אוספת בקפידה בקבוקי פלסטיק.

עקב עצלנותי ללכת עד פח המיחזור, הצטברו אצלי המון שקיות של בקבוקים, אז היום זרקתי חלק מהם בפח האשפה הרגיל.

אני מקווה שכדור הארץ יסלח לי.

עולם קטן ומעפן

נכנסתי עכשיו לאתר ההיכרויות האהוב עליי וגיליתי לזוועתי שבחור שעובד איתי הציץ בפרופיל שלי.

לפחות אני לא הפאתטית היחידה במשרד שמנסה להכיר מישהו באינטרנט.