תחרות נושאת מטוסים

לפי ערוץ E, מה לובשת ריהאנה בתמונה הזו?

א. מכנסוני ג'ינס קרועים.
ב. כלום; המכנסונים הם בעצם איפור.
ג. מכנסונים משריון שרשראות בהדפס ג'ינס.
ד. דואר שרשור.

התשובה הנכונה היא ד'. כאילו דה?

יום הטיפשה הבינלאומי

מישהי בפייסבוק ניסתה לשכנע אותי (ואת כל שאר החברים שלה) שלהשתמש בציצי ("tatas") שלה כדי להשיג דברים זה מאוד פמיניסטי ומתאים בדיוק לרוח יום האישה.

הסברתי לה שהיא מחזירה את התנועה לשחרור האישה לימי הביניים, שלחתי אותה (בלב) בחזרה למוט החשפנות והעפתי אותה לכל הרוחות מרשימת החברים שלי בפייסבוק.

או כמו שניסחתי את זה: Ta ta, tatas!‎.

שיחה בקפיטריה (או: גיחי גיחי)

(בחורה מתכוננת לצאת מהקפיטריה כשהיא נושאת מגש ועליו מספר כוסות קפה)

בחור א׳: מה השעה?

בחורה: אין לי שעון.

בחור א׳ (לבחור ב׳, אחרי שהבחורה יוצאת): ראיתי שהיא מחזיקה את המגש ביד שמאל, אבל לא שמתי לב שאין לה שעון.

בחור ב׳: ורצית שהיא תסובב את היד? תותח אתה.

(שניהם צוחקים)

אין שכל, אין דאגות II

להלן מאמר המערכת מאת העורך הנכבד של מגזין TimeOut תל אביב, שפורסם בגיליון האחרון. בחיי שאין מה לומר יותר.

השואה? זה היה ממש מזמן, לא?

אה, חוץ מזה שאני מתכוונת לבטל לאלתר את המנוי שלי למגזין הזה.

יש הרבה דברים שאני מוכנה להבליג עליהם:

  • ביקורות אמנות יומרניות עד מגוחכות.
  • עשרות תמונות של אנשי הברנז'ה באירועים שלא ממש אכפת לי מהם.
  • אזכורים מאגניבים להרגלי השימוש בסמים של צוות המגזין.

אין לי בעיה לדלג על המדורים הקבועים המשמימים כדי להגיע סוף סוף לסקירות של מה שקורה בתל אביב.

ואני אפילו יכולה לסבול את ערימות המגזינים שהצטברו בדירתי בחודשים האחרונים.

אבל לגיבוב שטויות כזה אני לא מוכנה – או רוצה – לסלוח. קשה לי להחליט אם איתי ולדמן הוא פרובוקטור ילדותי או פשוט טמבל מוחלט. בעיניי, שתי האפשרויות גרועות באותה מידה.

אין שכל, אין דאגות

אני מכריזה בזאת על פינה חדשה בבלוג, שמטרתה לשפוך אור על התבטאויות אומללות במיוחד.

למשל, הסטטוס הבא, שבו נתקלתי במהלך שיטוטים ב-Facebook:

ווזבוזלה

וביום למחרת, עודכן הסטטוס לפנינת החוכמה הבאה:

טיעון מנצח

ועל זה נאמר: אוי ויי.

מקבץ תרגומים גרועים. אבל באמת גרועים.*

Staycation – תורגם ל"חופשת סטייקים" בחדשות ערוץ E (הכוונה, למי שלא מכיר, היא לחופשה שבה נשארים בבית).

I bounced a check – "קפץ לי צ'ק" בתוכנית של אופרה ווינפרי (מה רע ב"הצ'ק חזר"?).

The dog barked at the door – "הכלב נבח בדלת" (ולא "על הדלת" או "לכיוון הדלת", למשל) בתוכניתו של ד"ר פיל.

* והפעם ללא ציון שם המתרגם/מת.