ארכיון פוסטים מהקטגוריה "טמטומציה"

הם שכחו לציין שכושר גופני טוב הוא גם אחת מהדרישות

יום רביעי, 13 באפריל, 2011

ניתור תוכן

FacebookEmailShare

תחרות נושאת מטוסים

יום שבת, 2 באפריל, 2011

לפי ערוץ E, מה לובשת ריהאנה בתמונה הזו?

א. מכנסוני ג'ינס קרועים.
ב. כלום; המכנסונים הם בעצם איפור.
ג. מכנסונים משריון שרשראות בהדפס ג'ינס.
ד. דואר שרשור.

התשובה הנכונה היא ד'. כאילו דה?

FacebookEmailShare

טוב, עם שם כזה…

יום רביעי, 23 במרץ, 2011

נולד למקצוע

(אני זוממת לפתוח גירסה עברית לבלוג Failbook, שמוקדש בדיוק לדברים כאלה. Stay tuned.)

FacebookEmailShare

יום הטיפשה הבינלאומי

יום שלישי, 8 במרץ, 2011

מישהי בפייסבוק ניסתה לשכנע אותי (ואת כל שאר החברים שלה) שלהשתמש בציצי ("tatas") שלה כדי להשיג דברים זה מאוד פמיניסטי ומתאים בדיוק לרוח יום האישה.

הסברתי לה שהיא מחזירה את התנועה לשחרור האישה לימי הביניים, שלחתי אותה (בלב) בחזרה למוט החשפנות והעפתי אותה לכל הרוחות מרשימת החברים שלי בפייסבוק.

או כמו שניסחתי את זה: Ta ta, tatas!‎.

FacebookEmailShare

טוב שיש מישהו שעומד על המשמר

יום ראשון, 16 בינואר, 2011

מתוך תיאור כנס המוקדש לנפלאות השפה העברית:

כנס בנושא השפה העברית

(ואני חייבת להוסיף ולשאול – אסף שגיא?! מישהו החליק שם על השכל?)

FacebookEmailShare

שיחה בקפיטריה (או: גיחי גיחי)

יום שלישי, 4 בינואר, 2011

(בחורה מתכוננת לצאת מהקפיטריה כשהיא נושאת מגש ועליו מספר כוסות קפה)

בחור א׳: מה השעה?

בחורה: אין לי שעון.

בחור א׳ (לבחור ב׳, אחרי שהבחורה יוצאת): ראיתי שהיא מחזיקה את המגש ביד שמאל, אבל לא שמתי לב שאין לה שעון.

בחור ב׳: ורצית שהיא תסובב את היד? תותח אתה.

(שניהם צוחקים)

FacebookEmailShare

אין שכל, אין דאגות II

יום שני, 12 ביולי, 2010

להלן מאמר המערכת מאת העורך הנכבד של מגזין TimeOut תל אביב, שפורסם בגיליון האחרון. בחיי שאין מה לומר יותר.

השואה? זה היה ממש מזמן, לא?

אה, חוץ מזה שאני מתכוונת לבטל לאלתר את המנוי שלי למגזין הזה.

יש הרבה דברים שאני מוכנה להבליג עליהם:

  • ביקורות אמנות יומרניות עד מגוחכות.
  • עשרות תמונות של אנשי הברנז'ה באירועים שלא ממש אכפת לי מהם.
  • אזכורים מאגניבים להרגלי השימוש בסמים של צוות המגזין.

אין לי בעיה לדלג על המדורים הקבועים המשמימים כדי להגיע סוף סוף לסקירות של מה שקורה בתל אביב.

ואני אפילו יכולה לסבול את ערימות המגזינים שהצטברו בדירתי בחודשים האחרונים.

אבל לגיבוב שטויות כזה אני לא מוכנה – או רוצה – לסלוח. קשה לי להחליט אם איתי ולדמן הוא פרובוקטור ילדותי או פשוט טמבל מוחלט. בעיניי, שתי האפשרויות גרועות באותה מידה.

FacebookEmailShare

אין שכל, אין דאגות

יום שני, 12 ביולי, 2010

אני מכריזה בזאת על פינה חדשה בבלוג, שמטרתה לשפוך אור על התבטאויות אומללות במיוחד.

למשל, הסטטוס הבא, שבו נתקלתי במהלך שיטוטים ב-Facebook:

ווזבוזלה

וביום למחרת, עודכן הסטטוס לפנינת החוכמה הבאה:

טיעון מנצח

ועל זה נאמר: אוי ויי.

FacebookEmailShare