ארכיון הקטגוריה: אוכל

סוף העונה

בלית ברירה, עקב מחסור חמור בקולה זירו במקרר שלי, גמעתי בקבוק של קולה סאקורה שהגיע כל הדרך מיפן: נוזל ורוד עם הרבה בועות וטעם מתוק עד כדי בחילה. חמוד, אבל קטלני. אני חוששת שהורעלתי. היו שלום.

פורסם בקטגוריה אוכל, באמת | כתיבת תגובה

קרניבור

מזלג, סכין בכפות ידיך,  אכול אותי מעט.  אכול אותי בכפות ידיך,  ככה לאט לאט.  לאט בכפות ידיך,  לחי, צוואר, כתף.  אכול אותי בכפות ידיך,  ככה לאט הדם נוטף. 

פורסם בקטגוריה אוכל, שירים | תגובה אחת

תאוות בשרים

עם אור שחר ביום לא עבות, בעירי אשר כל עיר תשווה לה. מנקניק שדיברו בו טובות, מנקניק שקשה אותו בלע; פסטרמה קונים בלי חובות, וקבנוס שמים בכף קלע, אך איה הוא, איה, אותו הנקניק מורטדלה.

פורסם בקטגוריה אוכל, שירים | כתיבת תגובה

והיא עוד תיקנה אותי!

(בתום ארוחה במסעדה, המלצרית מפרטת את הקינוחים) זרש: יש משהו עם פירות? מלצרית: כן, יש לנו carambelle עם תפוחים ואגסים. זרש: אה, crumble תפוחים? והוא מוגש עם גלידה? מלצרית: כן. זרש: מצוין. אני מזמינה אותו. (לאחר מספר דקות, המלצרית מגיעה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוכל, טמטומציה, שגיעות | תגובה אחת

אפילו אני יודעת שזה לא הולך ביחד

בצהריים הזמנתי אוכל, ושמרתי את הסלט לארוחת הערב. עכשיו פתחתי את הקופסה ורציתי להוסיף את הרוטב, שנראה כמו וויניגרט סמיך במיוחד. מזל שהחלטתי לטעום אותו קודם – מדובר בשוקולד. אולי המסעדה החליטה לשלוח לי קינוח קטן במתנה? לאלוהים פתרונים.

פורסם בקטגוריה אוכל | כתיבת תגובה

יום קשה עבר על כוחותינו

אזעקות, פיצוצים וחרדות. והכי גרוע – סגרו את הסניף של SUBWAY בקניון גבעתיים. היתה לי תחושה שאני היחידה שאכלה שם.

פורסם בקטגוריה אוכל, בעסה | כתיבת תגובה

כל ניגירי בא יומו

הערב ביליתי עם חברה בקניון. ישבנו לסעוד בדוכן סושי, וכטוב לבנו בסויה, אכלנו לשובע וצחקנו כצמד ילדות בית ספר. אחר כך המשכנו לנו לסיבוב קניות, ויצאנו מהחנות עם שלל נחמד. כשכבר היינו באוטו, נתקפתי לפתע בתחושה מחרידה. פניתי לחברתי, והסתבר … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוכל, פאדיחה | כתיבת תגובה

מנת קרב

אני: קנינו פטריות, אבל שכחנו לקנות בצל! הוא: בשביל מה בצל? אני: בשביל החטיבה.

פורסם בקטגוריה אוכל, באמת, שגיעות | כתיבת תגובה

מזמור לקניידלך

זה קורה שהבטן קצת כואבת. זה קורה. יש לשבת, לשבת. שום מזור לא ידוע, לא שנה, לא שבוע. אין לנוע, לנוע. ולחשוב שהייתי יכול לעכל את הכל, אבל, בן אדם, זה קורה.

פורסם בקטגוריה אוכל, קרעכצן, שירים | כתיבת תגובה

גרין ת'אמב מיי אס

עד שסוף סוף זכרתי לקנות אבוקדו, יש לו טעם של מים.

פורסם בקטגוריה אוכל, קיטורים | כתיבת תגובה