אני מזכירה לקוראיי היקרים שיש לי עוד בלוג, על הפנים, המוקדש כולו לטמטום בפייסבוק.

אם נהניתם, ספרו לחבריכם; אם לא נהניתם, ספרו לי.

אחרי זה, וזה, וגם זה, החלטתי לפתוח בלוג שיוקדש אך ורק לשטויות שאנשים כותבים בפייסבוק.

אז מבלי להרבות בדברים, הרשו לי להציג את הבלוג החדש שלי: על הפנים.

אתם מוזמנים לבקר, להתרשם ולהפציץ אותי בשטויות שאתם מצאתם.

גיליתי לאחרונה חנות מקסימה של בובות לאספנים. בפריז. והם אפילו עושים משלוחים! אך, אויה, עולה המון כסף לשלוח את המוצרים שלהם לישראל.

אולי במקרה מישהו מקוראיי הנאמנים מעוניין לרכוש משהו מהחנות ולחלוק איתי את דמי המשלוח?

בבקשה?

וממש כאילו חזיתי את פטירתו בטרם עת של בלוגלי קשישא, החלטתי כבר לפני כחודש שהגיעו מים עד נפש, והקמתי לי בלוג עצמאי:

http://www.freezeresh.com

כולכם מוזמנים להעביר את מנוי ה-RSS שלכם לכתובת החדשה (במידה שלא נמאס לכם כבר ממני ומשטויותיי. כולי תקווה שלא).

חזרתי לעבוד. בפרך.

ולכן אין לי זמן לכתוב כלום.

אבל אם בא לכם, אתם מוזמנים לשאול אותי מה שאתם רוצים.

בסוף דצמבר 2009 שלחתי חבילה לחו"ל בדואר רשום. זו נראתה לי דרך מצוינת להבטיח שהיא לא תיעלם בדרך. כמה שאני תמימה.

מאחר שהחבילה לא הגיעה עדיין ליעדה הסופי, מילאתי ביום חמישי טופס ממוחשב באתר של חברת דואר ישראל. והוא אפילו פעל עם Firefox! אבל מהיכרותי רבת השנים עם שירות הדואר שלנו, החלטתי להתקשר אליהם כדי לנסות לברר גם בטלפון מה קרה לחבילה שלי.

מהמוקד הכללי הפנו אותי למספר טלפון של מוקד מיוחד המטפל בחבילות הנשלחות לחו"ל מאזור המרכז. במשך רבע שעה בערך נשמע צליל תפוס, עד שאחת הפקידות הואילה בטובה לענות לטלפון. מסתבר שהטופס הממוחשב שמילאתי הגיע אליהם, ואף נמצא בטיפול של פקידה אחרת, אז הועברתי אליה.

"אנחנו נודיע לך מה קורה עם החבילה אחרי שנשמע משהו", היא מסרה לי.

"אבל אתם פונים לחו"ל כדי לברר?", הקשיתי.

באותו רגע החלה הפקידה לדבר בקצב איטי במיוחד, כאילו שוחחה עם מישהי מוגבלת שכלית. "כ-ן. א-נ-ח-נ-ו  נ-ש-ל-ח  א-ל-י-י-ך  מ-כ-ת-ב  ש-ה-ע-נ-י-י-ן  נ-מ-צ-א  ב-ט-י-פ-ו-ל".

באמת תודה.

כן, לפני 365 יום כמעט
התינוק שבתוכי מה זה בעט.
ובראשון ביולי (הו, כמה סמלי),
החלטתי לפתוח בלוג משלי.

אז מה היה לנו מאז עד היום?
ערפדים, תחתונים וגם בוס די איום.
באוטובוס היו אינספור נסיעות,
שחלקן חביבות וחלקן מזוויעות.

"הלו קיטי", קצת סקס ואחיין קטן,
והיה גם עניין לא נעים עם סרטן.
אלפי חבילות של "קליק כריות",
ודיאטה שרק מחכה להיות.

עצבים, צחקוקים והמון דמעות.
חלומות מוזרים שנמשכים שעות.
ילדים מגעילים והורים מחליאים.
זיהומים באוזניים שהולכים ובאים.

ומה אאחל לעצמי ליום השנה?
שיהיה לי רק טוב, ללא הבחנה.
ושמעיין הטירוף לא ייבש לעולם.
נעמתם לי מאוד, ותודה לכולם!

ירדתי מהרעיון.

אבל אתם עדיין מוזמנים לשלוח פרחים, שוקולד ו/או צ'קים.

אני מזכירה לכולם שיום ההולדת של הבלוג שלי יחול בעוד חודש בדיוק, 1.7.09.

למי שמעוניין – שלחו לי פוסטים אורחים. בבקשה. Please. ‏Pretty please.

עיצוב. חדש. לבלוג.