בהיתי עכשיו בחדשות ערוץ E כאשר לפתע תפסה את תשומת לבי ידיעה מתמיהה במיוחד.

אז זהו, שלא באמת מעניין אותי שניקול קידמן הפלסטית הביאה תינוקת לעולם באמצעות אם פונדקאית, אבל כן מעניין אותי – אפילו מאוד – מי המוח מאחורי המונח gestational carrier לתיאור אישה הנושאת ברחמה ילד של אישה אחרת.

אני מתארת לעצמי שהבחירה הלשונית בטון עסקי ומרוחק מכוונת מאוד, בייחוד במקרים כמו של קידמן, שוודאי לא רצתה להרוס את גזרתה השדופה, ולכן בחרה בהריון צד שלישי. אבל כדאי לא לשכוח את רוב האנשים שנאלצים לבחור בפתרון כזה: נשים שלא מצליחות להביא ילדים לעולם או זוג גברים שרוצה ילדים. וכמובן שמאחורי המונח עומדת אישה שהסכימה לעבור הריון שלם (עם כל תופעות הלוואי שלו) עבור אנשים אחרים.

בתור מישהי שהציעה פעם לחברה עם בעיות פוריות להיות אם פונדקאית עבורה (ללא תשלום), קשה לי להבין איך מעשה אצילי כזה קיבל תווית שמתאימה יותר לשליח של UPS. בושה וחרפה.

מהצצה מהירה במדף ספרי הילדים בחנות הספרים הקרובה לביתי נוכחתי לדעת שקל מאוד לכתוב ספר לגיל הרך. אחרת קשה לי להסביר את כמות הספרים שלא נכתבה על-ידי סופרים מקצועיים, אלא על-ידי סלבריטאים וידועי שם אחרים.

כנראה בעקבותיה של מדונה, גם ריטה הוציאה ספר ילדים. מפתיע, בהתחשב בעובדה שאפילו את רוב השירים שלה היא לא כתבה.

גם ג'וליאן מור, שאני מעריכה מאוד את כשרון המשחק שלה, אך מעולם לא שימשה כתסריטאית, פרסמה ספר על ילדה ג'ינג'ית (מניסיון אישי, יש לשער).

אבל השיא היה ספר מאת בחורה ישראלית, שאשמור על אלמוניותה בשלב זה, בעלת שם זהה לשמה של מישהי ששירתה איתי בצבא. אם מדובר באותה אחת, אני מתהפכת בקברי בעודי בחיים. הבחורה היתה פרחה מדרגה ראשונה, ואני לא אשכח לה את הפעם שנטשה אותי לבד בפאב, ואחר כך, כשהואילה להופיע – בחברת תייר שרירי – טענה שבילתה את הזמן בחיפושים אחריי.

אפילו נורית זרחי היא כבר לא מה שהיתה בעבר. ספריה המתוחכמים והמוזרים היו חלק בלתי נפרד מילדותי, אך בשנים האחרונות היא הוציאה מספר ספרים די מטופשים. לפחות היא בחרה בחוכמה מאיירות ומאיירים מוכשרים, שחיפו על העלילות הקלושות. גם זה משהו.

אני רק מקווה שאנחנו לא עדים לעוד מערכה במלחמת ההיטפשות, שפושה בכל חלקה טובה. מספיק לקרוא דברים כאלה כדי להזדעזע.