היום ביקרתי בשוק האקססוריז, ועיניי חשכו. לא מהאקססוריז עצמם, אלא מהמבקרות ביריד.

לרגע הרגשתי כאילו חזרתי היישר לשנות השמונים הנוראות. מפגן כזה של טעם רע לא נראה מאז… אין לי מושג מאז. זה היה עד כדי כך רע.

שתי נערות לכדו את עיניי. אחת לבשה מכנסי סקיני ג'ינס stone washed, גולת הכותרת של אופנת "ראש אינדיאני". השנייה, שנמצאת כנראה בהדחקה גדולה יותר, לבשה חצאית מתנפנפת קצרה, נעלה מגפוני זמש עם גדילים (מעין מוקסינים) והרכיבה משקפיים עם מסגרת שחורה גדולה, מהסוג שגם אם היו משלמים לי כסף, לא הייתי מסכימה להרכיב. אני מאוד מקווה בשבילה שמדובר באביזר אופנה ולא במשקפיים עם עדשות אופטיות, שיכבלו אותה לכמה שנים טובות.

אחת מהמוכרות כנראה ביקרה בבית של ההורים שלי וחיטטה לאמא שלי במגירה. אחרת קשה לי להסביר איך היא הרכיבה את המשקפיים הירוקים הזוועתיים שהיו מונחים על אפי במהלך כל השירות הצבאי ושיוו לי מראה של גוש חאקי.

אבל הגדילה לעשות מבקרת אחרת ביריד. היא ענדה שרשרת גסה בעלת מראה של אבזמי חגורה זהובים. ומעל לזוג טייטס שחורים עם רגליות(!), היא לבשה מכנסי ג'ינס קצרים בצבע ורוד stone washed עם שוונצים מבצבצים. במידה 48. כמעט ניגשתי אליה כדי לבשר לה שזכתה בתחרות המתלבשת הגרועה ביותר ולהציע לצלם אותה.

קשה לי להבין איך מישהי יכולה לבחור בגד שכל כך לא מחמיא לה. אני מלאת הערכה לסגנון אישי, אבל, בחיאת, תציצי במראה לפני שאת יוצאת מהבית.

* לא יודעת למה, אבל "ליהי" (בלי א') נשמע לי שם מתאים להיפסטרית בהתהוות.

בדרכי הביתה היום, ראיתי פרסומת חוצות לחנות נעליים חדשה, שבה נעשה שימוש בסלוגן "נעלי מעצבים עם קטע".

מה הקטע? שהן נוחות?

הדבר הכי משעשע בללכת לקולנוע לראות סרט "מעורר מחשבה" (כגון שאטר איילנד, ממנטו או התחלה) הוא לשמוע את השטויות שאנשים אומרים אחד לשני ביציאה מהסרט.

אין לי מושג מי החליט שלגוש התלתלים הצרחן הזה מגיעה תוכנית שבועית, אז אני רק יכולה לאחל לו שיצפה בה. זה עונש מספיק.

אגב, הזיווג שלה עם עידו רוזנבלום הוא הברקת השנה. בחיי שאני לא מבינה איך השחצן (הדי מכוער) הזה נחשב לסקסי. חוץ מחשיבות עצמית אין בו יותר מדי.