1. לחגור חגורת בטיחות.
2. לבדוק שהמראות בזווית הרצויה.
3. להדליק אורות.
4. לנעול את הדלתות.
5. לוודא שהרדיו לא על גלגל"צ.

אתמול הייתי במסעדה, ובשולחן שלידי ישבה משפחה שמנתה שני הורים ובתם בת העשרה. הנערה לא יכלה להניח מידה את מכשיר האייפון שלה, ולא פסקה מלהביט בו וללטף אותו (כמובן שההורים לא העירו לה על כך. אתיקט? לא בביתנו).

מכיוון שהשולחנות שלנו היו כמעט צמודים (סחתיין לבעלי המסעדה החמדנים), יכולתי לראות בדיוק במה היא הסתכלה: תמונות על-גבי תמונות של מכוניות.

לא נותר לי אלא לדמיין אותה שולחת לאבא ואמא במייל את המתנה שנבחרה ליום ההולדת הקרוב.

אפרת גוש הופיעה עכשיו בטלוויזיה, ולמרבה הפתעתי, לא הייתי צריכה להחליף ערוץ.

היא לבשה שמלה אדומה אלגנטית ונראתה מאוד דרמטית ומיוחדת. ממש נהדר.

וכשהתחילה התוכנית הבאה, פשוט לחצתי שוב על ה-Mute.

מה יותר גרוע: למצוא ג'וק במקרר או למצוא אחד מבני מינו בתוך סלסילת הכביסה הנקייה שיצאה הרגע מהמכונה?

Comfortably Numb מקבל משמעות אחרת לגמרי כששומעים אותו במהלך טיפול שיניים.

אחותי (שמצפה לתינוקת): אנחנו חושבים על השם ״דפני״.
אני: על שם דפני ליף?
אחותי: מי?

איזה ריח יש לשמפו Herbal Essences מקולקל?

התשובה במהופך.

_________________________

חיפשתי עכשיו ספר בכוננית הספרים שלי, ופתאום ראיתי מול עיניי עותק של "לאכול להתפלל לאהוב". בתוך הספרייה שלי.

בחיי שאין לי מושג איך הוא הגיע לשם. האימה!

שתי זקנות לא מפסיקות לדבר. אחת מהן שולפת מתוך שקית פלאים נעל אחר נעל כדי לברר אם הן מתאימות למדרסים שלה. השפתיים שלה מצוירות מעבר לקווים הטבעיים, והיא נראית כמו שחקנית עבר עייפה, שלא יכולה להשלים עם אובדן נעוריה.

ועל הכיסא השני – ילדה עקומה.