ללכת לישון ולהרגיש את הקור עד לעצמות;

לצאת משמיכת הפוך כדי לשים במיקרו את כרית החימום;

ללכת עד למטבח;

רק כדי לגלות ששכחתי את הכרית במיטה.

Lash Architect my ass.‎

בקושי קבלן שיפוצים.

ביקרתי בסניף AM:PM נחמד ויפה,
והגשתי לקופאית שובר לפחית קפה.
קפה קר בחינם – מה יותר טוב
בערב יום קיץ לח עד רטוב?
אך למרות שהפחית שצולמה בשובר
היתה כמו שלקחתי, בדיוק אותו דבר,
הקופאית נתנה בי מבט חמוץ,
ואמרה "זה לא זה" בפה קפוץ.

אחרי שנת לילה טרופה, הגעתי ללשכת התעסוקה והנחתי את האצבע על הקורא. לשמחתי, נאמר לי כי אין משרות עבורי. אך הסתבר שהמכונה לא היתה תקינה (למה משאירים אותה דלוקה אם היא לא פועלת?), ולכן לא הופק הפתק הנכסף.

עכשיו אני ממתינה בתור ארוך ומתפתל, רק כדי לשמוע מהפקיד שאני בסדר. הכול כדי לא לאבד את הזכאות לדמי אבטלה (שגם ככה אינה מובטחת עדיין).

לפחות יש פה אינטרנט אלחוטי. גם זה משהו (שימנע ממני לחנוק מישהו).